מההתחלה...

ובלי הרבה מה לומר, נסכם בקצרה את הפוסט שהיה כאן ונמחק. :(

אני מתגעגעת לאהבה.

ומתגעגעת לאקס האחרון, לאחרונה.

במיוחד אחרי אתמול ששמעתי את הדיסק שלנו.

בלי כוונה.

אבל אני יודעת שאני עדיין לא מוכנה לאהבה שוב ב100%.

חודשיים וחצי בלעדיה, זה אומנם פרק זמן.

אבל האהבה איתו היתה מאוד חזקה מצד שנינו.

אז כנראה שצריך עוד קצת מנוחה.

והשקעה בפסיכומטרי יותר.

אף על פי, שראיתי את חלומי היום.

וכמובן שבתיאורו, אציין שהוא שטני, כחול עיניים, גבוה, בעל בייבי פייס מתוקות. ספורטאי, שלבש חולצה לבנה ומכנסים קצרות אדומות. ותילבושו הבליט את שריריו.

אה כן, הוא לא דהר על סוס לבן. למרבה הפלא.

אבל אני עוד לא מוכנה.

מה שכן, אני מתגעגעת ללטף את השיער של הגבר שלי.

אכן, זה מה שהכי חסר לי.

וחסר לי לשמוע קול מחוספס ועייף מעט בטלפון, בערב.

חסר לי להסתכל בעיניים לאהוב שלי.

להסמיק.

וחסר לי הגשם.

הרומנטיות.

הים בשקיעה.

החיוך הנבוך, שלו ושלי.

העיניים שאומרות הכל.

ההתלהבות והפרפרים בבטן לפני פגישה.

הריצה אחד לשני אחרי הרבה זמן שלא מתראים.

החיבוק החם והעוטף הזה.

שבו אני מרגישה הכי בטוחה ואהובה שיש.

וחסר לי לשמוע את המילים "אני רוצה להתחתן איתך... את תהיי אמא מדהימה...".

חסר לי להרגיש אהבה חזקה כלפי מישהו.