מפני ששוב יומי התמלא בפסיכומטרי, חשבתי לעצמי, על מה אני אלך לספר היום בבלוגי הקט.
ולמען האמת, לא היה לי שמץ.
כשראיתי את התגובה שלה על פוסט, בו היא מספרת על יומה הראשון בכיתה, עם אנשים שהיא לא מכירה. וכשהיא שאלה אותי איך היו החוויות שלי מפעם, בכיתה חדשה, חשבתי שזה רעיון מצויין לפוסט.
ובכן, בכיתה ח' עברתי עיר.
בהתחלה, כשהתחלנו לחפש כאן דירות, ממש לא רציתי לעבור, אגב זו העיר שאני גרה בה כעת.
לא היכרתי כאן אף אחד כמובן, וחששתי שמא אנשים כאן סנובים.
בעיר הקודמת היתה לי את החברה הכי טובה, בזמנו.
היינו חברות הכי טובות, באותו הזמן, במשך 7 שנים, אך אני והיא לא היינו באותו בית ספר, בשנה האחרונה. רק בשישה שנים הראשונות לחברות. מה שהיקל על המעבר, כי מימלא הבית ספר, כבר לא היווה מקום מפגש.
אולם היו לי עוד חברות מכיתה, למרות שהן לא היו טובות כמוהה.
יש לציין שהעיר שגרתי בה לא היתה מטופחת, או יפה במיוחד, אבל פשוט היא היתה המקום שגדלתי בו, והורגלתי אליה.
עברנו לדירה יפה, העיר הזאת היא יותר מטופחת ויפה מעיר הקודמת.
צבעו לי את החדר בכתום - אחד מתנאיי למעבר, התנאי השני היה המשפט הבא, שאמרו לי:
"תנסי שנה בעיר הזאת, אם לא תרצי, עוברים חזרה לעיר הקודמת".
אמרתי "סבבה, אבל תזכרו, שנה ועוברים".
ובכן, לאור העובדה שאני גרה בה עד היום, אתם כבר יכולים להסיק עד כמה אהבתי את העיר הזאת. :}
הגיעו הימים לפני הכניסה ללימודים, ונרשמתי לחטיבה.
כשבאתי לבית ספר העתידי החדש להירשם, משמע החטיבה. במבט ראשון, ממש אהבתי את הבית ספר. היתה שם אווירה חמימה, הבית ספר היה יחסית קטן. אהבתי את המבנה.
אמרו לי שנרשמים אצל היוצעת, והלכתי אליה.
והיא, היא היתה ממש חמודה.
היא אמרה שהכיתה מאוד מגובשת ונחמדה, והיא נתנה לי ארבעה מספרי טלפון של בנות בכיתה, על מנת שאני אדבר איתן, וכבר אכיר אנשים לפני היום הראשון ללימודים.
רעיון מעולה.
לקחתי את המספרים, ובינהן, גם של אחת שיצא לי לדבר איתה שתי מילים, כשהיא באה ליוצעת בזמן שאני הייתי שם.
היתה הכרה קצרה בנינו.
באתי הביתה, עם הרגשה טובה.
התקשרתי לילדה אחת מהרשימה שהיוצעת נתנה לי, אחת שלא היכרתי לפני.
אמרתי לה שאני הילדה החדשה, ושקיבלתי את המספר שלה מהיועצת, היא היתה מאוד נחמדה, והזמינה אותי למסיבה שהיא עשתה בביתה, לפני תחילת הלימודים.
וואוו, באותו רגע המחשבה, שאולי האנשים כאן סנובים, התפוגגה.
היא ביקשה שאבוא רבע שעה לפני כולם, שנוכל להכיר ולדבר.
באתי אליה, התחלנו לדבר, ולמה שהיא אמרה לא ציפיתי.
אומנם היא לא היתה סנובית, להיפך, היא הציגה את עצמה כילדה הכי מנודה בכיתה, היא אמרה שאין לה חברות, שהיא לא מסדרת עם אף אחד בכיתה, ושמה שהיועצת אמרה, שהאנשים בכיתה נחמדים, הוא שקר. הם לא.
אבל היא הוסיפה שאולי אליי הם כן יהיו נחמדים.
אך באותו זמן לא חשבתי על זה הרבה, הייתי עסוקה יותר בלדבר איתה, כי בכל זאת, אפילו שאין לה חברות, ואפילו שהיא חושבת שהכיתה סנובית, חשוב היה לי לדבר איתה, כי היא עצמה היתה נחמדה.
שיחקנו קצת במחשב בסימס, ראינו טלווזיה.
התקשרו אליה כמה בנות, בכדי לומר לה שהן לא באות למסיבה.
בסוף היינו חמש בנות אצלה, אם זכרוני אינו מטעני.
דיברנו, היכרנו, היה ממש נחמד.
חזרתי הביתה וקצת התבאסתי.
לא רציתי להתחיל את השנה רק כשאני מכירה אותה, רציתי יותר להשתלב.
חשבתי שזה רעיון מצויין להתקשר לילדה ההיא שדיברתי איתה כמה מילים.
התקשרתי אליה. דיברנו והיא היתה נורא נחמדה, ממש אהבתי את השיחה אני זוכרת.
והבנתי שוב שבאמת יש לי אחלה כיתה עתידית.
הגיע היום הראשון. אני מתרגשת, אבל לא מאוד.
אני באה לכיתה, כמה דקות לפני הצלצול.
מתבוננת, לא רואה את החברות שדיברתי איתן, מניחה את התיק ליד שולחן מסויים, רואה כמה בנות שמסתכלות עליי, ולא מבינות כ"כ מי אני. יוצאת למסדרון, לראות האם הן באו, וגם מכיון שלא היה לי הכי נעים בכיתה באותו זמן.
אחרי כמה דקות, שתי החברות שדיברתי איתן באו. אז כבר ממש שמחתי.
החברה השניה היכירה לי את שתי החברות שלה, הן היו חבורה כזאת, ממש נחמדות, במיוחד אחת מתוקה כזאת נמוכה, שישבתי לידה בשולחן.
כשכבר היה צלצול, והבנות ההן ראו שאני כנראה הילדה החדשה, הן באו ושאלו אותי מה שמי, מאיפה באתי, אמרו את שמם, עם חיוך, הן היו ממש נחמדות, והרגשתי באמת טוב.
המחנכת היתה אחלה.
בהפסקה החבורה ההיא של השלוש בנות, היכרה לי עוד אנשים מהשיכבה.
חזרתי הביתה, ואפילו בדרך כמה בנות שלא זכרתי אותן כ"כ, הן היו אלו מההפסקה, צעקו את שמי ועשו לי שלום, ובאמת הרגשתי מצויין, אפילו לא הבנתי מזה החיבה היתרה הזאת. חחחח..
לאחר שנה שגרתי כאן, שאלו אותי "נו את רוצה לחזור?".
ואמרתי "לא, לא, לא אין מצב!".
אני באמת אוהבת את העיר הזאת, ואת האנשים כאן כמובן, ממש אבל ממש לא סנובים, להיפך, חביבים, וחלקן- חברותיי כמובן- מדהימות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
