קורה לכם שיש לכם המון חשק לכתוב, ואתם מסוגלים לשבת שעות מול המחשב, ולכתוב כל העולה על רוחכם?
ויש את הפעמים שפשוט אין חשק לכתוב, למרות שיש הרבה מה לספר?
ככה אני כעת. יש לי מה לספר, אך החשק לכתוב לא כ"כ ישנו.
אני לא בטוחה אם החשק לכתוב אבד לי לגמריי, אולם אם אני לא אעדכן היום, יבצר מצב של שלושה ימים נטולי עידכון, וכאחת שרוצה לשמור על המסורת של "עדכון יומי", הדבר לא עולה בקנה אחד.
אני יכולה לסכם את היום שלי, כיום של חשבון נפש שכזה.
האומנם, אני לא בטוחה אם "חשבון נפש" הוא צמד המילים המדוייק להיום, אבל הוא בהחלט מתאים באיזשהו אופן.
אפשר להתחיל בזה, שעשיתי הרבה שאלונים של "פרויקט המדגם".
הם שאלונים על עצמך, על האישיות שלך, האהבה, העמדות, הבריאות, היכולות, ההתנהגות, הם משקפים את עצמך.
נורא נהנתי לעשות אותם האמת.
עשיתי את השאלונים האלו במשך כמה שעות טובות.
הם באמת שיקפו אותי כמעט בשלמות, את מי שאני.
בעבר עשיתי אותם, יותר נכון לפני כחמישה וחצי חודשים, ולפני שנה.
הרוב לפני כחמישה וחצי חודשים.
היה מאוד כייף לראות את השינויים הקטנים שעברתי בתקופה הזאת.
בנוסף לזה, היו לי הרבה שיחות נפש עם אמא היום. לפעמים זה מאוד נחמד.
השיחות האלו עושות לי ממש טוב על הלב.
דיברנו על מה אני רוצה לעשות, מה אני רוצה לשפר בי, מה טוב בי. כל מיני שאלות ומחשבות על עצמי.
מה אני רוצה שיהיה, איך אני רוצה שיהיה.
דיברנו גם קצת על העבר הקרוב.
היה באמת מאוד נחמד לספר.
האמת שדיברתי היום עם הרבה אנשים. גם חברים מהתיכון ומעירי, וגם מהבלוג.
וואי השיחות האלו תמיד משמחות אותי.
האמת ששקלתי האם לכתוב כאן, את מה שדיברתי עם אמא, ולא רק בראשי פרקים.
הבעיה שהשיחה ארכה כשעתיים, ואני בטוחה שהתוכן בה ארוך מידיי לבלוג.
טוב, אני אתן דוגמית ממש קטנה, לחלק קטן משיחה, על מנת שתבינו במה מדובר.
חשבתי על מה אני רוצה לעתיד.
כלומר, פעם היה לי חלום גדול להיות רופאה, והאמת שהוא חלום דיי חדיש.
אבל כשהייתי בתערוכה, לפני כמה ימים, פתאום כל עניין עיצוב והאומנות קסם לי, החזיר אותי לתיכון, ולאהבה הגדולה שלי מגיל מאוד קטן, תמיד אהבתי אומנות ועיצוב, מגיל גן, הייתי בחוגים של זה, והרחבתי אומנות בתיכון.
פתאום חשבתי שממש לא בא לי לשבת וללמוד כ"כ הרבה לתואר ברפואה, ולעבוד בעבודה כזאת, אלא בא לי לעצב דברים.
ליצור.
העניין הוביל אותי לאילו חיים אני רוצה, כלומר מה אני רוצה מעצמי.
אני לא יודעת בדיוק, וזה גם מאוד מוקדם לחשוב, אבל אני לא הייתי רוצה כ"כ, בעתיד הרחוק, לגור בעיר נורא נורא סואנת.
או לפחות, לא הייתי רוצה לגור ברחוב מאוד סואן.
מושב נורא קוסם לי, לא יודעת, משהו פשוט, חמים, וכייפי כזה.
או לגור בעיר שלי, שהיא ירוקה ויפה, ויש בה שקט וטוב, או בערים דומים לה.
אך עצם העניין, אני רוצה משהו טיבעי, זו המילה הנכונה? משהו חמים, פשוט ושלוו.
אני רוצה להיות שלמה עם מה שיש לי בשביל עצמי, ולא בשביל אחרים.
האמת שאני רואה את העניין הזה, גם במערכות יחסים.
למשל עם החבר הראשון שהיה לי. הרבה אנשים בכלל לא ידעו עליו, והאמת, אפילו הייתי נמנעת מלספר.
לא רציתי שכולם "יקנאו" בי, הרגשתי שאני איתו, לא כי אני רוצה להראות לחברה שיש לי חבר, אלא אני איתו, כי אני אוהבת אותו, ואני - עצמי רוצה להיות איתו.
בנוסף לזה, הרגשתי שהשווצה בו, כאילו תהרוס קצת את הטוהר באהבה שלי כלפיו.
אני מקווה שאני בוחרת את המילים הנכונות.
אני זוכרת שבאותה תקופה העניין היה מאוד חשוב, הרבה חברות שלי היו מתנשקות עם אנשים שהן מכירות רק יומיים, כי הן כבר בנות 17 ועדיין לא התנשקו לטענתן, והן לאו דווקא רצו שבנשיקה הראשונה שלהן, יהיה שילוב של רגש.
לא רציתי את זה. רציתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה מאהבה, ושבשבילי היא תהיה אירוע מרגש.
וכך היא באמת היתה, האמת, הנשיקה הראשונה שלי היתה יותר מדהימה ממה שיכולתי לתאר.
הייתי מאושרת.
בהתחלה אמרתי לחברות שיש לי חבר כמובן, אבל לא לכל החברות האמת. ולא לכל חברה שהיכרתי.
זה לא היה ברובו ככולו בקטע של השווצה.
אני זוכרת שביקשתי מהידיד הכי טוב שלי שלא יספר לאחרים על החבר, והוא סיפר לאנשים, וקצת כעסתי עליו בגלל זה באותו זמן.
רציתי להרגיש שהאהבה שלי כלפיו היא רק ממניעים "טהורים", שהיא משהו מקסים, שלי, ושאני לא רוצה או צריכה, את האהדה של אנשים, בקשר לזה שיש לי חבר. לא רציתי שיקנאו בי.
לשם הדוגמה, היו לי, בין היתר, חברות שהייתי יוצאת איתן, חברות טובות, פחות חברות נפש, יותר חברות לבלות, הייתי כבר שלושה שבועות עם החבר, והן אמרו לי "אז מה, יש לך מאהב? יש לך ממש ניצוץ בעיניים! את נראת מאוהבת".
הסמקתי, לא האמנתי איך הן קלטו.
למען האמת, גם כשהיו רגעים מתוקים נורא, לא הייתי מספרת לכולם, והאמת יש הרבה רגעים מתוקים שגם בבלוג אני נמנעת מלספר, כי הם היו מתוקים מידיי, ואני רוצה להשאיר לי רגעי אושר, ודברים עמוקים מצידם, גם לעצמי.
גם את החבר השני בחרתי כי הוא היה טוב בשבילי, אהבתי אותו, התאהבתי בו, והיה לי טוב איתו, ולכן הייתי איתו.
ביומיים האחרונים יצא לי לחשוב הרבה על מה בדיוק אני רוצה, מי מתאים לי, ל-מה אני שואפת, בכל הבחינות- לעצמי, לקריירה, לחבר הבא, בכלל.
אני אוהבת את מי שאני האמת.
אבל למשל במערכות יחסים, יש דברים שהייתי רוצה קצת לשנות.
חשבתי היום, על היתרונות שבי ועל החסרונות.
ממש חשבון נפש.
אני חושבת שאיחרתי קצת את המועד, החשבון נפש הזה היה אמור להיות בכיפור לא בסוכות חחחח.
אבל הוא לא בדיוק חשבון נפש כשאני חושבת על זה.
בכל מקרה, עבר יום ארוך. ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
