אני חושבת שהפוסט האחרון היה דרמטי מידיי.
אני מצטערת אם נתתי הרגשה שאני לא אספר יותר על עצמי, או על היום יום שלי.
אני אספר, אבל פשוט מה שירגיש לי לנכון, והחיוך לא ירד משפתייכם כשתיקראו את הפוסטים הבאים.
אני אשתדל בכל אופן שכך יהיה.
חיוך?
ביקשתי לחייך.
תודה. :)
האמת שיצא לי לחשוב היום על עניין האינטרנט.
טוב, הכל התחיל מזה שקרובת משפחה שלי בחו"ל כבר חודש.
ואני, אני אף פעם לא הייתי בחו"ל.
ויותר מזה.
אף פעם לא ישנתי במלון, כי לבקר במלון ביקרתי.
אבל בכל זאת, להשהות במלון ממש לא.
אכן, אף פעם לא יצאתי לחופשה.
ואם לומר את האמת, זה לא חסר לי, אולי מפני שאף פעם לא ידעתי מזה?
כמובן שלא הייתי בחופשה עקב חוסר תקציב, וכל מיני כאלה.
ואני באמת לא מתלוננת על זה.
להיפך, אני בטוחה שהפעם הראשונה שאני אהיה בחופשה, תהיה לי כ"כ משמחת הודות לכך. חחחח.
אך עניין חו"ל הוא לא מה שרציתי לדבר עליו בפוסט הזה.
חשבתי על הזמן עד לפני שנה וחצי, קצת יותר, כמעט שנתיים.
רק מלפניי שנתיים כמעט, היה לי אינטרנט.
מלפני זה לא.
היה לי מחשב אך לא אינטרנט.
והסתדרתי מצויין.
הייתי מדברת עם חברות כל יום אחה"צ, והן היו בודקות בשבילי באתר בית ספר אילו מורים יחסירו מחר, ואת השינויים הצפויים.
אם היה צריך מידע מהאינטרנט, הייתי מבקשת מחברות שיעזרו לי, והן היו עוזרות.
אני זוכרת את הפרצופים המבוהלים של חברות אחרות שהיכרתי, שלא ידעו שאין לי אינטרנט, ובישרתי להן את הבשורה המרה. חחחח.
תמיד כשהן שמעו אותה, הן היו אומרות "איך את יכולה בלי אינטרנט?!?! אני כל הזמן באינטרנט", בהלם ענקי.
ומכיון שאף פעם לא היה לי, הייתי עונה שאין לי בעיה, ואני מסתדרת סבבה גם בלעדיו, ובאמת היה סבבה בלי אינטרנט.
ורק עכשיו, כשיש לי אינטרנט, ואני עושה בו שימוש רב, אני מבינה אותן.
איך אפשר באמת בלי אינטרנט?
חחחח אם יקחו לי את האינטרנט לשבוע, הוא יהיה באמת חסר לי.
ובכלל אם לא יהיה לי את הבלוג הזה, אני ארגיש גם חסרון.
אני באמת אוהבת אותו.
ולרגע לא חשבתי לסגור או להזניח אותו.
להיפך, הוא גדל ומתפתח בכל יום, לא כך? ;)
לילה טוב ומחוייך שיהיה.3>
ויום עוד יותר מקסים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
