אני זוכרת את אותו יום שבו הוא נרצח.
הייתי אז בת שבע.
ישבתי בסלון, עם המשפחה, ופתאום ראינו בטלווזיה על הרצח, אני זוכרת שכולם היו בהלם, כולם התגודדו סביב הטלווזיה להבין מה קרה, ולקלוט- ירו בראש הממשלה שלנו.
בתור ילדה אני זוכרת שנבהלתי, והרגשתי פחד, מישהו חזק, ראש ממשלה, נרצח. זה מערער באיזשהו מקום את הבטחון שלך. בכיתי.
אח"כ בכל העיתונים בכותרות ענקיות הופיעה הידיעה הזאת.
זוועה.
הוא תרם למדינה הזאת כ"כ הרבה.
הוא אומנם היה מנהיג, אך הוא היה גם אבא, בעל, איש משפחה.
אני זוכרת את הנכדה שלו, וואי היה לי כ"כ קשה לראות אותה בוכה בטלווזיה, אפילו עכשיו כשאני נזכרת בזה אני מרגישה כאב.
ישנם אנשים שחושבים שלציין את היום הזה, הוא דבר לא נחוץ.
שכן, הרבה אנשים נרצחו, ולטענתם, למה דווקא בגלל שהוא ראש ממשלה צריך לזכור אותו ככה.
אני מתנגדת לדעה הזאת.
אני בעד להמשיך להזכיר אותו, ולהמשיך לקיים את היום הזה.
הוא יום אבל של כולנו. יום שקרה בו אסון גדול, ואסור לשכוח אותו.
יהי זכרו ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
