מההתחלה...

אני אוהבת את שעות הבוקר, במיוחד כשאני יוצאת מבייתי בבוקר.

ישנו שביל, בין הצמחים והדשא, שאני עוברת בו, כדי להגיע לרחוב עצמו. כייף לעבור אותו בבוקר עם הרוח הקרירה.

אני מאוד אוהבת את הדירה הזאת, ואת האזור שאני גרה בו.

לא האמנתי אבל באמת נקשרתי לבית הזה.

יש מצב שנעבור דירה.

אני כ"כ לא רוצה שזה יקרה.

בעל הבית העלה את שכר הדירה. מעניין באמת למה, כל הדירות נשכרות במחירים מטורפים לאחרונה.

אז חשבנו אולי לעבור, ואני כמובן כ"כ נגד.

אני לא אוהבת העברות הדירות.

נתחיל בזה, שצריך לחפש דירה טובה שתתאים לך, ושתתחבר אליה, וזה קשה.

נמשיך בזה, שצריך להראות לאנשים זרים את הבית, וזה לא נעים כ"כ.

כלומר, אין לי בעיה עם זה, אבל זה פשוט קצת לא נעים שביום אחד באים הרבה אנשים, נכנסים לחדרים בבית שלך, וכל הטלפונים שלהם לגביי הזמן שבו אפשר לראות את הדירה, לא עושים אווירה כייפית במיוחד.

אני גם אוהבת סגנון מיוחד של דירות, והדירה הזאת היא פשוט בדיוק הטעם שלי.

אנחנו גרים בה ארבע שנים אגב.

הדברים שאני אוהבת בה, הם קודם כל, שהיא גדולה, אבל ממש גדולה ומרווחת.

החדרים באמת מרווחים והסלון גדול, והעניין הזה נותן אווירה של חופשיות כזאת, ומרחב.

מה שאני עוד אוהבת בה, הוא את האווירה שלה.

היא מאוד כפרית, אם נגדיר אותה ככה.

כל החלונות למשל, הם מעץ, היא אומנם יחסית ישנה, אני מעריכה שהבניין קיים שלושים שנה בערך.

אבל אני פשוט אוהבת את העיצוב שלה, ואת הסביבה.

הכל ירוק מבחוץ, כ"כ כייף לבוא למטבח למשל, להסתכל מהחלון, יש לנו אדניות בו, ולראות את הצמחים, השיחים והעצים הגבוהים שיש מחוץ לבית, יש גם אוויר טוב כאן.

הכל שקט, ואני ממש אוהבת את השקט הזה.

הבניין יחסית לא גבוה, ואין הרבה שכנים. אין רעש והמולה.

כבר גרתי במקום סואן, וזה נורא.

גרתי בקומה שביעית, בדירה שנמצאת על כביש סואן, במקום סואן.

גרתי שם שבע שנים.

אני לא יכולה לומר שלא היה כייף בה, אבל באיזשהו שלב כבר אי אפשר לסבול את כל המכוניות והרעש, במשך כל שעות היום.

אני זוכרת שהייתי מבקשת שישימו מזגן רק כדי שיסגרו את החלונות, וכך לא אשמע את הרעש. חחחח.

אומנם הבית היה גדול ומרווח, אבל הבניין היה דיי ישן, משהו כמו 40 שנה, היה לו אינטרקום ומעלית מפוארת ביותר, אבל הרעש וחוסר הירוק בעיניים היווה בעייה.

בנוסף, אני אוהבת את הפשטות של הדירה שאני גרה בה כעת, היא יפה ופשוטה.

גרתי לפניה בדירה מאוד יפה במשך שנתיים.

היא היתה מאוד מטופחת, היה בה דלפק במטבח משיש, ובסלון היה גם הרבה שיש. היו בה ווילונות בצבע בז', החלונות היו כמובן בלבן, היה לי חדר בצבע כתום, כמו שחלמתי פעם.

היא היתה דיי גדולה, אבל הדברים הפחות טובים שהיו בה הם, שבגלל שהיא היתה יחסית חדשה (בין חמש עשרה לעשריים שנה), היא היתה מצומצמת מבחינת מרווח.

הדירות החדשות שנבנות כיום, הן מותאמות בדיוק לכל דבר קטן.

כשמתכננים לבנות חדר, יודעים בדיוק היכן המיטה תהיה, היכן הארון והספריה יהיו. מקום מבובז לכאורה, לא קיים.

את העובדה הזאת, אני לא אוהבת.

אני אוהבת מקומות מבוזבזים, אם נקרא להם ככה.

חסרון נוסף שהיה לה, הוא האוויר, היו לה רק שתי כיווני אוויר, והיה חם מאוד, המזגן היה עובד בה ללא הפסקה.

כאן, בבית הזה, יש בריזה כ"כ נעימה כשפותחים את החלונות, זה מדהים.

כמעט ואנחנו לא שמים מזגן.

היא גם היתה בבניין עם יותר שכנים מכאן.

לא היו הרבה צמחים ועצים לראות מהחלונות, היו יותר בניינים יפים לידה.

היא היתה באזור מאוד טוב ,יפה וירוק, אבל לא במונחים של מלא עצים ושיחים פראיים, אלא שחים קטנים ליד הכניסות לבתים, אתם יודעים למה אני מתכוונת.

בנוסף לכל מה שציינתי, יש לי כ"כ הרבה זכרונות טובים מכאן.

אני חושבת שבדירה הזאת עשיתי המון דברים טובים, ואני הכי אוהבת אותה מכל הדירות שגרתי בהם, הכי שמחתי בה, הכי התפתחתי בה.

ד"א, גרתי בעקרון בחמישה דירות, כולל הנוכחית.

היו לי כאן שני אהבות גדולות, ומלא חברות וידידים, באו לכאן, עשיתי מסיבת יומולדת בדירה הזאת, וכמה ערבים שבהם באו חברים.

עשיתי בה בגרות טובה, ואני באמת מרגישה שבהרבה תחומים, שעוד לא ציינתי, התפתחתי בה. ונורא נהנתי.

אני כ"כ מקווה שנישאר בה.