מההתחלה...

אני מפגרת. אני זבל, זבל. אני כלום, אני אפס. אני חרא. חרא בנאדם.

אין לי מזל, אני תמיד סובלת. ואני תמיד אסבול.

אני תמימה, אני מאמינה יותר מידיי, אני אופטימית יותר מידיי, אני דפוקה. אני מעצבנת. אני מעוררת רחמים.

אני טפשה, אני נחותה, אני לא כמו כולם, היופי שלי לא שווה כלום כי אין לי כלום.

אני הכי מטומטמת שיש. אני נותנת לאנשים לדרוך עליי. אני פתי. אני נאיבית. אני סתם בנאדם.

אין לי בטחון עצמי. אני בכיינית, אני בוכה כמו ילדה. אני לא מצליחה להפסיק לבכות.

אני ילדותית. אני טובה מידיי, אני רגשנית מידיי, אני לוקחת ללב כל דבר.

אני לא מסוגלת להרזות 2 קילו ולחזור להיות 49. אין לי כוח מספיק. אני טיפשה טיפשה טיפשה טיפשה!

לא פלא שבחרת לנסוע לחו"ל לזיין ולא להיות איתי. כי מי אני בכלל? למה שתרצה להישאר כאן בשבילי?! אני אפס, אני אפס, כלום. ופחות מזה. למה עשית לי את זה? למה התייחסת אליי ככה? למה זלזת בי בשיחת פרידה הזאת? למה?! כי אני סמרטוט, אני לא שווה כלום. כלום כלום כלום.

ועוד חשבתי שיהיה לי טוב. חשבתי שמתחילה תקופה טובה.

התחיל משהו כ"כ טהור איתך, אבל סיימתי את זה, זה לא בשבילי, ואני לא מסוגלת להיפגע יותר, אבל זה נשמע הכי דפוק אבל ממש רציתי אותך. אתה בטח שונא אותי. שאלתי ואמרת שלא. אבל פגעתי, ולא נתתי לך להכיר אותי, וגרמתי לך להיות מבואס.

ואני חרא חרא חרא.

אין לי חברות אמיתיות. אני חולה עכשיו ואני מפסידה ימי עבודה. בטח בפסיכו קבלתי נמוך.

ואני באמת באמת אהבתי אותך. אני באמת באמת באמת אהבתי! אתה לא מבין כמה אפילו! למה עשית לי את זה? אני הרגשתי שנועדנו אחד לשניה, אני רציתי לעשות קעקוע שלך. אתה קולט! אתה קולט כמה מטומטמת אני, כמה טפשה, פשוט צריך לצחוק עליי, כי אני זבל !!!!!!

אתה נהנה ואתה צוחק בטח ואתה התגברת, ואתה לא חווה אכזבות חדשות, כי אתה סתם מחפש לזיין אחרות, אבל אני כמו מטומטמת מתאהבת סתם.

התאהבתי בך ופגעתי בי כל הזמן מחדש.

התאהבתי בך אתמול וזה לא הצליח, אבל אתה מתוק זה רק כי יש לי תפיסת עולם מטופשת. אמרת שאתה מעריץ אותי, איך אפשר להעריץ מישהו כ"כ דפוק!?!

ואתה כבר לא כותב לי. בשביל מה שתכתוב לי?

למה יש לי ציפיות בכלל? הרי הכל נהרס בסוף. הכל הכל הכל נהרס לי בסוף.

אני מרגישה זבל, מושפלת, פגועה, ופוגעת, קשה קשה לי קשה לי עם עצמי.

כאילו שנולדתי עם קללה כזאת שכל החיים שלי אני אסבול.

מהיום שאני זוכרת את עצמי סבלתי. ויש לי כוח סבל. דווקא מאוד גדול, הרבה אנשים לא היו עוברים את מה שעברתי. אבל אני...אני באמת רציתי, רציתי, אני רציתי, וחשבתי שזה יעבוד לנו, וחשבתי שגם מה שהיה עכשיו יעבוד, וגם לפני כמה ימים. אבל זה מת.

הכל מת.

כל מה שרציתי.

אני לא אשיג כלום בחיים שלי.

כי ככה אני.

אפס.

תבכי תבכי מגיע לך, זבל!!!