מההתחלה...

כואב לי הראש.

אני לא מבינה את האנשים שאומרים שהעולם הזה הוא מקום טוב לחיות בו.

אולי העולם טוב, האנשים לא. סתם הורסים אותו. תכלס בני האדם הורסים את העולם היפה והטוב הזה, מביאים בו רק רוע והרס.

בכל מקרה, אני עדיין חולה אבל קצת פחות. מחר אני אלך לעבודה. אני כ"כ לא רוצה. האמת אני לא רוצה לראות אף אחד ולא לדבר עם אף אחד. אני לא מאמינה שקשה לי בגלל מישהו אחר ולא בגלל האקס המיתולגי שכבר לא מיתולוגי. אולי גם קצת בגללו, אני מאמינה שיש לו חלק.

לכולם יש דעה, על המצב, עליי, אני (!) מבקשת את הדעה, ואני מבולבלת. אז זהו, שמעתי הכל. עזבו אותי כבר.

אני לא בת 50. אני בת 20. זכותי להיות מבולבלת, זכותי לטעות, זכותי לבכות, וזכותי לבדוק דברים. אני לא בובה של אף אחד, וזה נכון שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, וזה נכון שאני מסוגלת ליותר, וזה נכון שלא יצא ממני כלום כשאני ככה (כן תיכף אני אספר לכם על ה405 בפסיכומטרי, מחר כנראה תוצאות, או ביום שלישי) הכל נכון. אבל תעזבו אותי בשקט. בא לי לשתוק.

גברים. אני לא מבינה אתכם. אני לא מאמינה לכם, ואני לא סומכת עליכם.

בעקרון אני אדם שובניסטי מאוד. אני תמיד חושבת שעדיף רופא מאשר רופאה, ואני תמיד אסמוך על ידיד יותר מעל חברה, ואני תמיד בעד גברים. ואני תמיד רציתי להיות *רציתי לכתוב כאן שפוטה..אבל לא בדיוק..."אישה שמפנקת מאוד?" את הגבר שאני אוהבת.

אבל עזבו אותי. אני לא מאמינה לכם שאתם אוהבים אותי כי אתם לא.

אני לא מאמינה שאתם רוצים אותי, אלא אני סתם אתגר בשבילכם, כי אני לא מאוהבת בכם, כי אני תמיד רוצה את מי שלא רוצה אותי, או את מי שהקשר איתו הוא יהיה חרא קשר, או בלתי אפשרי.

קיצר, הכל שטויות. אין כלום טוב.

ותודה לך שאתה לא שולח הודעה.

עלק אהבה הכי חשובה, יש לך מושג איך התרגשתי כשרק ראיתי את השם שלך?!

ומי שיודע על הסיפור הזה אל תחשפו פרטים. תודה.

מימלא זה לא יעבוד.

איזה עולם מגעיל.

אני לא מאמינה שהאקס לא מעניין אותי בכלל.

איך מישהו שאני כמעט לא מכירה גורם לי לאותן התרגשויות שמישהו שהייתי איתו המון זמן רק גרם לי.

אבל...זה מת.

כ"כ רציתי לכבות את הפלא. אבל אבל אבל אני סתם פארשית, רק כי ראיתי שאתה כאן, אני מפחדת שתתקשר ואני לא אענה.

דיי דיי כבר להיות תמימה. כבר 10 אנשים אמרו לי את זה אתמול. וזה לא חמוד, זה לא.

סתם יכולים לנצל אותי. כי אני תמימה וטיפשית.

הכל בגלל אבא שלי.

אף גבר לא יוכל לאהוב אותי כמו שהוא היה אמור לאהוב אותי.

האהבה שאני מחפשת אצל גבר זר לא קיימת. אין דבר כזה. זאת אהבה שקיימת רק אצל אבא (נורמלי).

אף גבר לא יהיה שם תמיד בשבילי (זה סתם משפט ריקני, אולי תפסיקו לומר אותו כבר, אולי תפסיקו לדבר בכלל?! שקרנים). ואף אחד לא יאהב אותי בכל מצב.

אין לכם מילה.

אתם לא מרשימים אותי יותר.

הוא שלח הוא שלח. הוא שלח הוא שלח!

חיוךךךךךךךךךךךךךךךךךךך. יו יו יו.

מה לעשות? מה לעשות? מה לעשות?

לא לא לא. אני לא רוצה לדבר איתו. ופאק החיוך לא יורד.

אוף אני אוהבת אותו.

דייייי. אני נוראית. אני לא יודעת מה לעשות.

שקט. אל תציעו.