מההתחלה...

הימים שלי בזמן האחרון קצת עמוסים.

אני מחוץ לבית כל יום מ7:15 עד 17:45.

10 וחצי שעות בערך.

ואני עובדת 9 וחצי שעות, אבל אני נשארת שם עוד טיפה לסדר קצת וזה.

מחר הייתי אמורה לעבוד מ7 וחצי בבוקר עד 1 בלילה. ב2 מקומות. בלי כמעט מנוחה, אולי של חצי שעה בין לבין. אבל אני בטלתי את זה.

היום עובדת אחרת, מזה חמודה, אמרה לי שהיא בגילי עבדה בשתי עבודות. ואני מרגישה נורא מבוזבזת שאני לא עובדת בשתי עבודות כל יום, או כמה פעמים בשבוע לפחות. אבל אני חוזרת גמורה הביתה, אז עדיף שלא.

מה שכן, תמיד יש לי סידורים אחרי העבודה או סתם דברים שאני חייבת לעשות מחוץ לבית (לתקן פלא למשל), אז יוצא שאני בבית ממש מעט.

יש ציונים בפסיכו' באנטרנט, אני לא רוצה לבדוק. אני מחכה שיגיע בדואר וגם לא אכפת לי אם לא.

אוף כל פעם שאני חוזרת הביתה, אני עוברת ליד פלאפל ושווארמה, ומזה בא לי איזו מנה טובה כזאת של שווארמה. אבל אין לי כסף.

הפלפון עלה לי 300 שקל! כפול ויותר מבחודשים רגילים. אני מזה עצובה על זה. בעעע

אגב, אני כ"כ מבולבלת, אבל כנראה שפשוט צריך להנות מהרגע ולא לחשוב על מה יהיה וכאלו, אז בסדר.

זה לא כייף להיות עובדת חדשה.

יש דברים שאני מאוכזבת מעצמי ויש דברים שאני גאה בעצמי.

למה אני תמיד מרגישה שאנחנו מסתובבים במעגלים?

כאילו החיים חוזרים על עצמם, לפעמים בווריאציות שונות. אבל יש כ"כ הרבה מכנות משותפים לדברים בעבר ובהווה. טוב לא משנה. אני חייבת להוכיח לעצמי יותר.

עריכה-

טיפשה טיפשה טיפשה! 580 בפסיכו?! טיפשה!

טיפשה טיפשה. יכלת הרבה יותר.

נמאס לי מהכל.

הכל נהרס לי.

כמה אפס אדם יכול להיות אה?

580.

בושה למי שלמדה כ"כ הרבה. טיפשה.