לא עדכנתי אתמול.
היה ממש חסר לי, העדכון היומי, היות וכמעט 3 חודשים אני מעדכנת כל יום.
והסיבה נובעת מזה, שאתמול רישמית המחשב החליט לפרוש מפעולתו, בשישי בצהריים הוא החליט ללכת בדרך כל הארץ, הוא ממש גסס. לא יכלתי להיכנס לאנטרנט, הכל באגים, כל שניה נתקע. זוועת עולם!
התקשרתי לטכנאי, שאמר שנביא אותו אליו, רק בשבוע הבא והוא יפרמט אותו.
כמובן, איך אני אחכה עד שבוע הבא, הוא תמיד רוצה שנשאיר אותו אצלו כמה ימים, שזה מוסיף לסיוט הנורא.
אז התקשרתי לידיד משפחה, נקרא לו ככה, הוא אמר שהוא יבוא במוצאי שבת. ויפרמט אותו.
לפני כמה דקות שניסיתי להתחבר לאנטרנט, הוא לא עשה בעיות, לכן לא אמרנו לו שיבוא בסוף. אני יודעת שהוא יהיה כאן הרבה זמן, ויש לי המון מרץ היום, אני מעדיפה ללמוד.
אני לומדת עכשיו את המילים במילולי, עוברת עליהם חזק, אבל בצורה ממש יסודית, החזרה האחרונה- אני חייבת לדעת אותם 100%.
סידרתי לי קצת את הסיכומים לפרקים. חשבתי זמנים לכל פרק.
אני תמיד נורא מסודרת בקטע של למידה.
יש לי תמיד זמנים, אני יודעת כמה אני הולכת ללמוד בכל יום. ככה אני מרגישה טוב.
תמיד הייתי כזאת, גם בבית ספר.
אני מקציבה לעצמי בין 3-6 דפים לכל יום.
3- מנימום.
6- הכי טוב, כמובן כל המרבה הכי זה משובח. חח..
יש 45 דפים כולל.
אתמול עשיתי 3 וחצי.
היום, עד עכשיו, עשיתי 2 וחצי.
מקווה לעשות 6.
אתמול קראתי מכתב שרשמתי לבובי במחשב, יואוו כזה מתוק ומרגש, ירדו לי דמעות קצת.
אני מתחילה להתגעגע לחבר, ולכל הדברים הרומנטיים והמתוקים שיש בין אוהבים.
אבל אני מבינה שאני צריכה את התקופה הזאת של השקעה רק בפסיכומטרי וחברות.
אני יודעת שזה ישתלם בסוף, ככה אני אוכל להוציא ציון גבוה בקלות יותר.
בנוסף, אני רוצה שיהיה לי מאוד חסר חבר. כמובן בשבילי זה או קשר רציני או כלום.
אני יודעת שאם יעברו ככה כמה חודשים, אני כ"כ אתגעגע למתיקות הזאת שיש, ולחבר.
אני נורא אתרגש כשיהיה לי שוב.
אני נורא רוצה שזה יחסר, אבל ממש. להתרגש שוב, להסמיק, ולהרגיש את הניצוץ הזה בעיניים.
עברו רק חודש וחצי מהפרידה, זה לא הרבה.
אני עדיין לא מרגישה את החסר הזה.
אולי טיפטיפה.
אני מאוד שמחה עם המחשבה הזאת.
צריך קצת לנוח לפעמים.
ובאותו עניין, החלפתי את הכותרת "אהוב שלי". מכיון שהיא היתה כשאני ובובי היינו יחד, ועכשיו כמובן, אין לי אהוב. חח..
אז שמתי משפט שאני ממש מאמינה בו. ללכת אחרי האושר, לדבוק במטרה, ולהאמין שנצליח, והכל כבר יסתדר בעצמו.
משפט כ"כ אופטימי, וכ"כ נכון.
שיהיה שבוע נפלא. 33>
עריכה 4:00 בבוקר:
סיימתי עכשיו את הדף השלישי. ואני דיי רוצה ללכת לישון. אני קצת (הרבה) עייפה.
אבל אני לא רוצה לעשות כל יום את המינימום, יאאלה עוד דף! חייבים! מימלא אני לא ארדם עכשיו.
במקום לשמוע שירים בחדר, אני אתן מעצמי את המקסימום שניתן.
רוצה 5 דפים היום!
עוד 2 וזהו.
עריכה נוספת: (חחחח..סתם משעשע). 5:00 בבוקר.
עשיתי 4 וחצי דפים, יש עוד חצי (!) אבל דיי, אני לא יכולה יותר, אני נרדמת על הספר כבר (טוב, מה שדיי הגיוני, כ"כ משעמם הדבר הזה!) אני נאלצת לפרוש לנמנם. אבל גם 4 וחצי זה נחמד מאוד.
מחר יום חדש. מחר חייבים 6! ואולי יותר כפיצוי. חחח
כמה עריכות?! אוי ואוויי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שקט.
