אני זוכרת שאז, ממש רגע לפני סיום הלימודים החופש היה נראה כל כך מפתה! כ"כ מלא בדברים לעשות, בתוכניות ובנסיעות ואולי אפילו בעבודה...
מה לא הייתי נותנת אז כדי לזרז את הגעתו! כן... אבל זה היה אז. כשהלימודים לחצו עלינו, כשהבגרויות התחילו לחרפן כשלא היה לך רגע של שקט.
אבל הנה, הגיע החופש. החופש הזה שכולנו חיכינו לו! החופש שהיה מלא בתכנונים ודברים כייפים לעשות! הוא סופסוף הגיע ומה אני עושה?? מתבטלת בבית ויושבת מול המחשב הדפוק הזה! לעזאזל!!!!! @#%^##@
בחיי, איך שאנחנו לא קולטים שהמחשב-והאינטרנט עוד יותר-פשוט הורסים לנו ת'חיים! שעות על גבי שעות יושבים מול מסך מרובע, קורעים ת'עיניים, ועושים-השד יודע מה. ואח"כ לא פלא שאנחנו מוצאים את עצמנו עם כמויות של שומן עודף ובעיות בריאות שנוצרו, כמובן, מישיבה ללא תזוזה מול המחשב במשך כמה שעות שלמות ברציפות שבמהלכן אנחנו אפילו אוכלים מול המחשב.
כן... אני רואה את כל התהליך על אחותי...
אבל היי חבר'ה! עכשיו חופש!!!! החופש הגדול! כ"כ חיכיתי לו! כ"כ ציפיתי שיבוא! והוא לבסוף אכן הגיע.
יודעים מה? נמאס לי לשבת ככה מול המחשב. ואם לאחותי לא אכפת ממה שקורה לה, זה בעיה שלה. אני כבר אמרתי לה הזהרתי אותה המון פעמים.
אז מה בעצם אני עדיין עושה כאן? אז זהו זאת בדיוק הבעיה. אינטרנט זה כמו סמים. מראה תמים, כל כך עוזר וטוב ויעיל. אתה לוקח ממננו ביס. טועם טיפה. לוקח שאכטה. במה זה כבר יכול להזיק לך? וזה כ"כ מהנה, כ"כ כייף וטוב לך עם זה. אתה חיב לקחת עוד מנה. אז אתה לוקח. ואתה לא שם לב איך שזה שואב אותך פנימה. גורר אותך עמוק יותר ויותר אל תוך הבוץ והזבל. עד שפתאום זה הופך לדבר הכי עיקרי בחייך. אתה מתחיל לחשוב רק על זה ועל כמה שאתה צריך עוד, כמה שאתה חייב לשבת מול המסך המרובע הזה ולגלוש באינטרנט, כמה אתה חייב להרוס את עצמך עוד ועוד. במילים אחרות אינטרנט=התמכרות. קל להיכנס לזה, קשה מאוד לצאת מזה. אני ממש מרגישה כאן חסרת חיים. מין גוף עם דם, בשר ועצמות אבל בלי תוכן ורצון משלו. כן. אתה משועבד.
אז אני החלטתי החלטה. לא עוד אינטרנט בכזאת תדירות. שילכו לעזאזל כל האתרים וכל המשחקים וכל הדברים שבאינטרנט! לי נמאס להיות משועבדת לדבר הזה שנקרא אינטרנט. אני אהיה חופשייה.
נכון, יהיה לי קשה מאוד ליישם את ההחלטה הזאת. אבל אני אנסה, אני אתאמץ ובסוף עם קצת עזרה מהקב"ה אני אצליח.
לא! אני לא אהיה משועבדת לאינטרנט נקודה.
ובשבוע הבא\עוד שבועיים אני מתחפפת מניצן סופסוף. לק.4 לא יותר אותו מקום. לא יותר אותה שגרה. לא יותר אותם אנשים ואותה תעסוקים.
שבוע טוב לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: