את המכתב הזה כתבתי על חוף הים של קיסריה, בשעה 15 בצהריי היום. אני זוכרת את התחושה לפני, בעת ואחרי כתיבת המכתב וכל שאני מייחלת לו הוא להרגיש כך כל חיי, בתוספת בן זוג שיהיה לצידי.

"אתמול זה נחת עליי. אני רוצה להתחתן. כמעט 11 שנה מאותה פעם באוטובוס, במושב האחרוי, בדרך הביה מהתחנה המרכזית, שאז החלטתי שפה אני קוטעת את השושלת.

11 שנה אחרי אני מחליטה אחרת. ומשאירה מאחור את הפחדים עליהם עבדתי ועדיין עובדת אחד-אחד. באיטיות מה, אבל ביוסדיות, אני מוכנה להתקדם לשלב הבא בחיי - אני מוכנה לזוגיות אמיתית וטובה.

משאירה מאחור את כל המשקעים, כולם.

אני מתחילה להאמין בעצמי. מתחילה להבין שמותר שיגיע לי ושיש סיבה לכך.

מגיע לי עם סיבה וסיבה טובה ונכונה.

שלום ולהתראות לאמונות הרעות.

תכונות טובות שלי שלמדתי לאורך הדרך: אוהבת, מקבלת, אמפטית, תומכת, ספונטנית, מהנה וכיפית, חכמה, לומדת מהר, משקיעה, נלהבת, שאפתנית, מוטיבציה, חייכנית, נראית טוב.

תכונות פחות טובות: ביקורתית, שוללת מהר מידי, מתקשה להגיד לא...

אתמול למדתי להנות מהרגע. כמו לא מעט דברים טובים זה פשוט נחת עליי פתאום. במהלך יום הראיונות.  לקראת סוף תקופה אני נזכרת בערגה בכל הדברים הטובים, הבנתי אתמול איך לעשות זאת גם בתחילת ובאמצע התקופה. הבנתי שנהניתי לאורך הדרך בסופו של דבר.

היום, בפתחה של תקופה חדשה ובסיומה של תקופה שטוב שמסתיימת, אני מתחילה להרגיש בטחון ולומדת להנות משיקרה וממה שקרה.

אני רוצה להיות יותר אמיתית ורגישה לסביבה. בעיקר כלפי עצמי, אני רוצה לסמוך על ההחלטות שלי ולקבל אותן בכל מצב, אני רוצה ללמוד להאמין ואני רוצה למצוא זוגיות טובה ולהתחתן.

בתאריך 18/4/07 נפל דבר -

                   החלטתי שאני מתחתנת ואני מחליטה אני משיגה את מה שאני רוצה.

אני אוהבת אותי,

ממני זו שמתחילה להאמין בעצמי. ולהבין."