אחרי שבוע ארוך במיוחד של בדידות וחוסר מעש החלטתי להפוך את המטבע לצד המחויך שלו. החלטתי שאפילו שזה נורא נוח לחזור לבגדי הבית המסמורטטים אני אעשה את ההיפך. אתלבש במיטב ממלבושיי החדשים ואלך לשם ההנאה ולא לשום סיבה אחרת. וכך היה. כששניים שאלו אם אני פנויה השבתי את באמת שעל ליבי. שכן, אבל לא מחפשת כרגע. וזה הפתיע גם אותי. אבל לאור שורת האירועים הקרובים אני באמת לא מוכנה להכנס למשהו.

ולרגע קטן של אושר.

להרים טלפון ולהזמין אוטו זה משהו שמעולם לא עשיתי. לקבל טלפון תוך כמה שעות שאומר שהאוטו יחכה לי כשאגיע גרם ללב שלי לחוש אושר קל שנמנע ממנו במשך כמעט שלושה שבועות.

ולפעמים, למרות הלחץ הנורא, אני מבינה שהחיים שלי באמת יכולים להיות יפים. אני רק צריכה לא לשם לי מקלות בגלגלים...