לאט לאט אני מתחילה להבין שטוב לי. לאט לאט אני מתחילה להאמין שכל דבר בעיתו.

בפעם הראשונה אני מקבלת תמורה על ההשקעה הרבה, אם כי לא יותר מידי, שהשקעתי לאורך השנים. ואתמול קרעתי את הניילונים מהאוטו החדש שלי.

חדש, חדש, שנת 2008. שנה שבה אני מתעתדת לגור עם מישהו, כי זה עוד שנה בעצם. אבל האוטו כבר פה. וכיוון שבחוץ אני לא ממש מתלהבת מגדגטים וכאלה, אבל עכשיו פתאום כן. אז בשקט בשקט אני כותבת לעצמי פוסט להעלאת החיוך ומצב הרוח באופן כללי.

ורשמית הורכזתי על ידי הסמנכ"ל כבחירה משובחת... כבוד!