"הגיעו מים עד הנפש"

היום יצא לי לראות איזה סידרה על מחלה אוגרופוביה.. זה סוג של מחלה פסיכולוגית שבן אדם חושש מהתקפי החרדה ובגלל זה מונע מעצמו יציאה מהבית.

אז זה גרם לי לחשוב למה לעזאזל יש את כל המחלות האלה ..פיזיות, נפשיות שחייבות להתפרץ ולהרוס לנו את החיים.

למה הגוף שלנו בוגד בנו?.. למה לפעמים אנחנו כל כך חלשים?!

רע לי .. על כל מי שכואב לו.. על כל מי שסובל.. גם אני סבלתי.. גם לי כאב..

אני זוכרת את המחלה הארורה שהייתה לי לפני שלוש שנים.

עברתי את הבדיקות הנוראיות האלה.

איזה יום זוכרת.. נסענו לת"א לעשות בדיקת MRI ולא קיבלתי מי יודע מה הסברים על התהליך.

אני רק זוכרת ששכבתי על השולחן ופתאום הרגשתי שהוא זז מתחתיי וכשפתחתי את העיניים ראיתי את עצמי במקום סגור .. אטום כמו חללית .. אפילו הרעשים שלה היו כאלה....

לפתע הרגשתי שאני חייבת לצאת משם.. התקף פאניקה התפרץ לי והרגשתי אני הולכת למוות מחנק.

הכרחתי את עצמי לסגור את העיניים ולברוח עם המחשבות לעולם אחר.. נרגעתי..(בדיקה 45 דק')

אך אחרי זה במהלך כל התקופה נמנעתי ממקומות סגורים אפילו.. באוטובוס הרגשתי אין לי אוויר ובקושי החזרתי את הנשימה..פחדתי שזה יתפתח לסוג של מחלה .. אך בסופו של דבר זה חלף.

 שבוע טוב לכולם

תהילה

זה היה הלילה הכי מושלם של תקופה האחרונה

פשוט הסתובבתי וראיתי אותם

לא ציפיתי שהם שניהם יבואו ויתייצבו מולי..

שני אנשים הכי יקרים לי במקום העבודה הנוכחי

 "הגברים שלי" חח

ועכשיו מצחיק לראות את ההתאחדות הזאת..

פתאום הם חברים.. אך במקביל יריבים..

מחכיים, צוחקים, זורקים מילים.. מבטים.

מזמן לא ראיתי אותם.. מזמן לא ניהלנו שיחות נפש..

קשה להאמין כמה התגעגעתי.. אליהם.

חשבתי שדברים כאלה יש רק בסרטים.. והיום בהחלט הרגשתי בסרט

ע' הוא פשוט כל כך נועז וב' פשוט לא יכול להסתיר את האהבה שלו.

לפעמים קשה לי להבין את עצמי.. נדמה לי שללב שלי יש פיצול אישיות.

והרגע השפיות הוא כשאתה איתי מ' – אהבת חיי!

חזרתי .. והתגעגעתי  

סופש רגוע לכולם

אוהבתתת אינסוף תהילה

לקח לי קצת זמן לחזור לכתוב פה..

קשה לתאר במילים את כל מה שעבר עליי בשבוע אחד.

ביום ראשון.. סיימתי את הקשר עם החבר.

גיליתי שלעזוב לבד זה הרבה יותר קשה מאשר כשמישהו עוזב אותך..

סיימתי את הקשר עם  האחד האנשים  היקרים לי  בעולם, אדם שהיה מעורב בחיים שלי שנה שלמה,

אדם שהיה הכאב והשמחה, קנאה ואהבה, תומך בי אך לפעמים מתנהג כמו ילד קטן, פוגע, עושה לפעמים טעויות, אך הוא סה"כ בן אדם..

אפילו עכשיו כשאני כותבת את השורות האלה אני מתאפקת לא לפרוץ בבכי וזה בעצם מה שקרה לי לאורך כל השבוע.

מה שגרם לי כל כך לבכות זה החרטה.. הרצון לחזור.. הרגשתי שטעיתי .. שהחיפזון הזה הוביל לאובדן חבר .. חבר יקר לי. רציתי  פשוט להתקשר ולהגיד שאני מצטערת שאני רוצה אותו..בחזרה.

אך לא יכולתי, לשכוח.. את הסיבה האמיתית בגללה נפרדנו.. והיא ליקוי בתקשורת.

כבר זמן מה אנחנו בקושי מדברים.. אנחנו עסוקים בלחנך אחת את השני, והמצב הזה במקום לשפר את הקשר גרם להרבה ריבים .. תסכולים ואי הבנות.

יכולתי להודות דווקא בזה שהוא הפסיק להגיד לי מה לעשות ועם מי לצאת ומתי..ואפילו דיבר איתי על זה.אולי כי הוא בעצם הבין שאני בחורה רצינית שלומדת ועובדת ובטח שלא מחפשת אך לבגוד בו.

בזמן אחרון יצא לנו לדבר הרבה פעמים דווקא על הזה שבעתיד נמסד את הקשר שלנו.

הוא הרבה פעמים אמר לי שלא רואה את החיים שלו בישראל.. ורוצה לטוס וזה נורא הלחיץ אותי כי אני דווקא כן רואה את עצמי בארץ .. ואני רוצה לגדול כאן, מבחינה מקצועית וזה הלחיץ אותי שכביכול אני בעצם משלאה אותו כי הוא מחכה לי שאסיים את הלימודים ואז נטוס.אבל זה לא מה שאני רוצה.. ולהישאר לבד שוב ולחכות לו.. זה נורא.. מעדיפה למוות!

עכשיו כל כך רע לי ..הגעגועים אוכלים את הלב..כמו הסם .. שהגוף לא יכול לבעדיו.

הדיכאון מלווה אותי כל השבוע.. במהלך כל  היום ובערב הבכי מתפרץ..

למזלי הפעם נתתי לאמא שלי לנחם אותי.. וזה כל כך עזר לי .. אין כמו אמא !

8/2  3/>