f2.8 TXT / Mise en Scene

חולות הלילה מתאדים כעת,

דיונותנשמה רכות מתקשות והולכות אל זאת אדמתקברים כבדה,

סיוטיולך.

ומתוך בסיוט,

אתה צווח!

גרונך ניחר מכאב כששוב

אתה שוקע בשינה חזרה אל תוך הערות, הבערוּת.

ההורים לבטח ניעורו.

נבהלתי מנשמתי-אני,

היה זה כל הסיוט.

הניתן לתרץ זאת בשם הפחד מן המוות?

אני ישן בבית,

עושה יומיות בדיוק מאותה הסיבה הנלזכרת עיל.
אבל שאני ישן בבית ושוב צווח מתוך שינה
לא רק את כל השכונה אני מעיר,

אלא בטח גם את כל הבסיס
שלא כלכך רחוק מהבית.

...ואני עוד רוצה כלכך לאהוב