ואקום.

מאתמול אמא כזאת.

לא מתייחסת לא מגיבה..רק אלי ומידי פעם לגל,

כאילו אבא לא פה.

עכשיו ישבנו, אכלנו. שתקנו.

גל ביקשה מאבא שייקח אותה לחברה.

אמא שאלה מתי היא חוזרת?

גל בתמימות המתאימה לה בדיוק. אממ, לא יודעת, מחר.

אמא, מחר?!

גל, כן מחר. את רוצה שנאי אחזור לפני? אין לי בעיה.

אמא מתחילה להתעצבן.

ואז הכל עובר לאבא.

אמא, מה אני כלב? אבן?

אבא מנסה להתנצל על דברים שלא עשה.

אמא, קח את גל לחברה ואל תחזור.

זהו, נשברתי.

הכל התנפץ לי בפנים.

עליתי למעלה בריצה לא ריצה.

התיישבתי בחושך, ובכיתי.

שמעתי עוד כמה משפטים את אמא צועקת משהו.

והם הלכו.

יש שקט עכשיו בבית.

רק רעש המקלדת נשמע.

אני בוכה.

אני יודעת שגם אמא.

אולי גם אבא.

גם גל.

ואם ברבר הייתה בבית היום, היא הייתה בוכה גם.

נעה. שבוכה.