ואקום.

בא לי להוציא משהו מעצמי,

אבל נדמה לי שעכשיו אני חוסמת את זה.

***

בא לי לזוז.

לנער את הגוף ממחשבות מוזרות.

להיכנס לתוך זה. לתוך הכיף האין סופי שממלא אותי בכל פעם.

אתמול, סתם ככה, זה הגיע..

התחלתי לזוז להוציא את כל מה שיושב בי כבר חודשיים

זה לא הרבה, אבל זה משהו.

וזוהי הדרך היחדיה שכיף לי לבטא את זה.

אני לא פריקית של זה.

אבל זה בא לי בטבעיות עד כדי כך שאני חושבת שארצה להשאיר את זה לתמיד.

אני לא אוהבת לדבר.

יש ימים שאני בקושי מוציאה מילה מהפה..

אבל כשצריך אני מוצאיה הכל בצעקות ,בצחוק.

(אהאהא, הצחוק. עוד נקודת הרפיה)

אני פשוט מתגעגעת.

נעה. שמצפה לאוקטובר יותר מהכל.

***

עריכה: מי שלא הבין, אני רוצה לרקוד.