ואקום.

מממ...לא הייתי כאן קצת זמן...

התגעגעתי [?]

החלטתי להוריד הכל ממני.

לנסות להתחיל הכל מחדש, ממחר.

אני מרגישה שכל יום הוא יום שבת.

וזה נמאס עלי יותר מידי.

אוקי פעם זה בא לישון אצלי והפוך אבל זה מתיש כל העסק הזה.

כמה שזה הזוי אני רוצה בצפר.

או שלפחות רק להיות במסגרת ולא נלמד. לא צריך מורים.

שישבתו כמה שבא להם.

אלא אם כן זה כלול בזה שאני אשאר עוד שנה כיתה ט'.

אני מתחילה לחשוב שזה עלול לקרות.

אני רוצה מ-ס-י-ב-ה!!!

או סתם כמה חברים באותו חדר.

עם קצת קצת אלכוהול.

ממ, זה אף פעם לא הזיק.

***

אני פשוט מתגעגעת.

לכולם.

למרות שאני לא יכולה להגדיר מי זה כולם אני מרגישה שיש לי כולם, אול לפחות שאני צריכה כולם.

אומנם אני וגיל כבר דיסקסנו על זה נרחבות והבנו [אחרי נסיונות הכחשה רבים מצידי] שאין כולם.

שכל החברים שלי זה חבורה של אנשים שאף פעם לא יתחברו יחד.

אז החלטתי שהכולם שלי זה כמה אנשים שאני מגדירה אותם כחברים טובים לשי.

אנשים שאני אוהבת.

ושוב זה חוזר לאותו מקום.

אני רוצה להיות נאהבת.

נעה.

שמתחילה לאבד כל סוג של ריכוז.