ואקום.

מוזר.

כל כך מוזר לי.

ראיתי את גיל גיל.

אני נכנסתי והוא יצא משם [מרכז מיר"ב הארור]

ואז ראיתי אותי ונהיה לי מין חיוך מפגר כזה.

אבל התגעגעתי אליו. לא ראיתי אותו חודש. [וגם כמעט לו דיברתי איתו.]

אבל הוא פשוט התעלם.

הוא חייך ואמרתי היי והוא גם אמר היי ואז הוא נתן לי כיף [כרגיל] ושאלתי מה שלומך.

אבל הוא כבר המשיך ללכת ורק היידים שלנו נגעו אחת בשניה.

אז זה היה מוזר.

אין לי משהו מיוחד אליו, זה פשוט גיל.

** O_o **

יש לי נושא.

צחוק.

[יערה- מואעאעאע..חח בובי שלי]

אבל היינו בשיעור.

לא משנה שעידן עיצבן אותי.

פשוט המוח שלי היה ריק.

אפילו לא חשבתי על....כמה קר היום.

היה לי נושא ושם זה נגמר.

אני חייבת לדבר איתו.

חייבת שיעזור לי לפענח את המוח שלי. אני חושבת שנהוא טוב בזה.

ואני גם אגיד לו שאני גם חושבת שנאי משעממת ולא מגוונת. ואני רוצה לעשות משהו מצחיק וחדש בשבילי, בריקוד.

זה מה שאני רוצה מהריקוד הזה, חידוש.

כבר שלוש בנות הציאו לי לרקוד מריקודים שלהם.

עוד לא סיפרתי את זה לאף אחד על זה.

אני מתלבטת.

[רוני, לי, ליה..אני לא יודעת!]

אזל זה ממש מחמיא שמישהו רוצה שתרקוד את ה..חזון נקרא לזה שלו.

זה מרגש אותי. וזה ממש נחמד.

אבל אתמול צצה לי קצת מוזה. הנה לכם-

שלוש בנות.

כל אחת יושבת על כיסא של פסנתר.

אחת מחזיקה זר של מניפה.

השניה זה של כלה.

והשלישית לובשת כפפות איגרוף.

ומשם אני אמשיך. מהרעיון הלא ברור הזה שלא נראה לי שיתממש.

 נעה. חושבת.

המוזה נוסעת.בורחת