ואקום.

הצחוק עבר פה, עבר בגוף שלי.

הכל רפוי, שום דבר לא חשוב עכשיו.

פשוט הקלה, הקלה מהכל.

אנשים מגיבים לדבריי, מגיבים בצחוק.

הקול הזה...הקול הזה עושה לי טוב.

   ***

אנשים. זה מה שמצחיק אותי.

איך שהם נראים. מתנהגים. חיים.

אולי זה קצת אכזרי, אבל לא אכפת לי. לא כשמדובר בדבר שאני לא אני בלעדיו.

   *** 

אני אובדת עצות. מחשבות. כל דבר שאמור לעבור במוחי.

אני כבר לא מתפקדת, לפחות לא בצורה הטובה.

אני לא אוהבת את זה. פשוט לא.

נעה.

שזה נראה לה הפוסט הראשון מזה זמן שרשום מהצד ולא מהאמצע.

דרך אגב. זה קצת בשביל עידן, או אולי בשבילי כדי שאני אולי אבין מה הוא רוצה.