ואקום.

לא בא לי להיות דיכאונית אבל זה אולי המצב.

שכבתי במיטה והדמעות התחילו לנזול על לחיי.

ניסיתי לחשוב למה אני בוכה.

זה קורה לי הרבה שאין לי מושג למה אני בוכה. זה מטריד.

אין לי חיים. חשבתי.

אין לי גם חברים.

יש לי חברים. אבל אם אתה לא רואה מישהו חודשיים והוא לא מתקשר אלייך ואתה לא אליו, אתה לא חבר שלו. לא ממש.

או לא רואה אותו.

אתול קראתי משהו בישרא שגרם לי לחשוב יותר טוב על עצמי.

יש לי משפחה. שאין את זה להרבה אנשים.

יש לי בית חם. ואוכל טוב. יש מיליוני אנשים שאין להם אוכל בכלל.

ויש לי חברים.

אולי אני לא בטוחה לגביי רמת החברות אבל אני יודעת שיש לי אותם.

אני אוהבת את החברים שלי.

אבל אחרי השביתה הזאת אני כל כך מבולבלת.

שאם מישהו מהחברים יקרא את זה הוא\היא בוודאי יהרוג אותי. אני יודעת.

בכל מקרה, אתם יודעים שנאי אוהבת אותכם ואני סתם לא החלטית, נכון.?

אני רוצה ש-2008 תהיה שנה טובה.

אני אתחיל דף חדש.

דף נקי, לא מקומט.

אולי אפילו דף עם קצת קישוטים בצדדים.

לא, אני יודעת איזה דף אני רוצה, טוב שיש לו רקע. אבל רקע חלש, שאפשר לכתוב עליו את המחר אבל לראות את האתמול.

נעה.

שממש מתלהבת מהמשפט האחרון.