ואקום.

אני אתחיל מהסוף להתחלה.

21.12

הייתי עם גל במושבה, כיף כיף.

זהו בינתיים, אולי משהו בערב?

20.12

יומולדת לאמא. שמפניה תותים וקצפת.

אהמ, גם לי עוד מעט יש יומולדת.. אני בעד ללכת על הקטע הזה =]

שרדתי שבוע שלם בבצפר, גאה.

בית ריק אצל מאיה. משמע-מסיבה מגניבה ביותר. ואולי לא ביותר.

19.12

שיעור עם עידן

[אואוא, זה הולך להיות קצת ארוך..]

היינו צריכים לעשות סצנה עם שלושה חפצים שמראה שאנחנו בבית שלנו.

ואני הייתי ראשונה [אוח אני אוהבת אותך.]

אז הבאתי את הסוודר שאני כל הזמן איתו בבית ואת הקערה שאמא הכינה לי בקרמיקה ואת הכפית מהסוג האהוב עליי.

ואז סתם אילתרתי.

אני לא חושבת זה היה יותר מ-8 ספירות, אבל היה בסדר.

סיימתי לאלתר לי.

"...באפס זמן היא הצליחה להעביר לנו את האווירה של הבית שלה..."

הייתי כל כך שמחה, הוא לא ראה אפילו לא על הפנים שלי שאיתלרתי.

אבל אח"כ הוא ביקש ממני לעשות את זה שוב ושכחתי איזה חלק, אבל לא נורא..הוא לא שם לב.

כסתיו הראתה את הקטע שלה צילצל טלפון של אחת הבנות.

זו הייתה נקודת הפיצוץ שלו.

אני לא אספר את הכל אבל זה היה פשוט עצוב לשמוע לאיזה מצב הקבוצה שלנו הדרדרה.

בינתיים- אין ריקודים אישיים. מבואסת.

כי הקטע בלעשות אותם זה לא שאני רק אצליח זה כדי שאני אלמד ואתפתח מבחינת הריקוד.

אז יצאתי מהשיעור בהרגשה חמוץ-מתוק כזה, לא יודעת.

17.12\18

לא בטוחה ביום.

חלמתי עליו.

אני עדיין לא רוצה להוציא את זה.

זה היה אחד החלומות הקשים.

אני עוד רוצה לפענח את זה.

אוף, אני רוצה אותו.

אני כמו מטומטמת יושבת בשיעורים ומסתכלת עליו.

הוא אפילו כבר לא מחיך אליי.

נעה.

חמוץ-מתוק.