ואקום.

מישהי לא הייתה כאן הרבה זמן.

כל כך הרבה קרה.... כחושבים על זה שום, שום דבר לא קרה.

אני בהחלט תקועה. בכל הבחינות האפשרים.

חברים. בי"ס. עידן=ריקוד. חיים.

אתמול בשיעור הוא אומר שנחנו צריכות כבר לחשוב על תלבושות. אין לי בקושי חצי ריקוד!!

כל כך התעצבנתי, התעצבתי. כעסתי. על עצמי, רק על עצמי.

אני אחראית לבעיית ניצול הזמן המפורסמת שלי. לבעיית השיכחה או לבעיית העצלנות.

אני מנסה לתקן, ברור שזה לא יהיה מושלם. יראו את התפרים. אולי זה לא היה באותו הצבע.

בטוח יהיו חורים. אבל אנסה כמה שפחות. כן, כמה שפחות.

בינתייפא ני רק מדברת על דברים, אני לא עושה כלום.

אני צריכה לעשות יפע"ת כבר חצי שנה ועוד לא עשיתי פעם אחת.

שוב פעם- עצלנות, שיכחה, ביישנות [אולי].

אני באמת צריכה לתפוס את עצמי ביידים, כמה שאני מוחזקת אני לא מרגישה את זה.

אני רוצה לעשות מסיבה. אבל אני לא יודעת להזיז דברים.

אז בואי נחליט נעה ששבוע הבא את עושה מסיבה. לכל החברים הלא חברים שלך.

מוסכם. [בטח אני שוב אשתפן.]

נעה.

שחזרה ועכשיו היא מוכנה.