ואקום.

זהו, הכל הכל נגמר.

פתאום הבנתי. אין בצפר, אין מיר"ב.

בלי שום התראה מראש.

כיתה ט' נגמרה, שנה יחסית מוצלחת ומוזרה בבלט גם כן נגמרה.

וכל כך מהר.

לא שמתי לב.

8 דקות ופה זה נגמר, בלי יותר מידי הערכות תודה לשנה הזאת או משהו דומה לזה.

   [אומנם מתוך 8 הדקות האלה, 4 מהן היו התהילה שלי. מוצלחת אבל קצרה.]

ריקוד מוזר בן דקה ו-21 שניות, חיבוקים ונשיקות עם המורה. קצת צחוקים כיתתיים לא ממש מובנים. וככה סיימתי את חטיבת ביניים. סיפור מצויין לנכדים.

אחר כך סתם שכבתי במיטה, אחרי שהתפוצצתי על גל ואמא, וידעתי שזה בגלל זה. בגלל שעכשיו הכל מוזר ושונה.

אני יודעת שאני לא מוכנה לחופש הזה. וחושבת שאני אשתנה בו. ומקווה קצת להשתנות בו. ממש בדבר אחד או שתיים, אבל משהו שישפיע עליי.

למרות הכל, אהבתי את השנה הזאת. היא הייתה דיי מעודדת.

לדעת אולי בשנה הבאה יהיה יותר טוב. מכל מיני צדדים.

אולי דווקא גדלתי והשכלתי בשנה הזאת, אולי היא באמת חשובה כמו שרבים אמרו.

אולי עכשיו כל מה שאני צריכה זה לסדר לי את כל הדברים שקרו השנה, ולזכור אותה. לזכור אותה לטובה ולרעה, ולצאת משם לדרכים הרבה הרבה יותר טובות ומחשלות.

   "אני אתקדם ואפרח". מבטיחה חברים.

אני לא אדבר יותר שטויות, ואאמין בעצמי. אני יודעת שאני יכולה ואולי אני גם סופסוף איישם את זה.

אחסוך קצת כסף, אכיר אנשים. בכל זאת תיכון זה משהו שלא קורה כל יום. [למה אני מרגישה שזה הופך להיות משהו בחרוזים.?.]

תמיד יש מקום לשיפור, בכל דבר.

ומי אני שאדע את זה.

נעה. נקייה מתמיד?