היפה והאמיצה

אחרי שהאופטומטריסטית בדקה ונזפה והתרתה הזמנתי זוג משקפיים אדומים. כשנעתי מעליו רונן אמר שאני כמו ספרנית לוהטת בסרט פורנו, מאז כשאנחנו שוכבים הוא תמיד רוצה עם משקפיים. אני מסתובבת איתם כבר כמה ימים, זה לא רע, גיק שיק. אני עוברת יום מהגיהנום פה בעבודה, אני מתנחמת בזכרונות סוף השבוע. אמנם ביום שישי רונן נפצע בעת מילוי תפקידו (לאחר ששבר את ספלי האהוב החדש, הוא הדיח את הכלים ושבר כוס בתוך ידו), מה שהשבית אותו מכל מלאכה אשר עשה והותיר לי פעילויות מלבבות כגון קניות בסופרמרקט (היינו צריכים מים ומשום מה קניתי מצרכים בשש-מאות שקל), הדחת הכלים שנותרו, בישול וכמובן זעף כללי על המצב (רציתי לשכב על השז-לונג ולצפות ביס-מקס).

לשמחתי הרבה, עוד בתחילת השבוע הזמנתי לשבת מקום למסעדה האהובה עלי ביותר בארץ, אורי בורי. השכמתי קום, בגלל ההורמונים שלא נותנים לי מנוח, וחיכיתי שרונן יתעורר. יצאנו לדרך באחת עשרה ורבע והגענו לעכו בדיוק באחת. אחרי שלל המגבלות שמסרתי למלצרית, התחילו המנות להגיע לשולחן. מרק פירות הים היה כל כך משובח וחריף, מלא פירות ים וטעם עז. אחר כך הופיעו על השולחן שרימפס ברוטב לימוני בציפוי פירורי לחם, על מצע שעועית ירוקה. זו היתה מנה נהדרת ובעלת רבדים של טעמים ומרקמים. הכנתי את עצמי לגולת הכותרת של הארוחה, המנה האהובה עלי ביותר בעולם כולו, קוקי סן ז'אק ברוטב ג'ינג'ר, שמנת ואצות ים. היא מגיעה במחבת רוחשת, בתוכה נחות חמש צדפות יפיפיות, עשויות באופן המושלם ביותר. הרוטב לא פחות מאלוהי, ואחת ההנאות הגדולות ביותר בעולם, היא לטבול פיסות לחם ולהתענג על הטעם, הרבה אחרי שהצדפות מצאו דרכן אל הבטן ואל פיצי שלי. מנה נוספת שטעמנו היא בורי בקדרה. אחרי שחילקו את הבורי לשנינו, הניחה המלצרית אורז בתוך הקדרה וערבבה במרץ, עד שכל האורז היה ספוג ברוטב העגבניות העשיר והמתקתק שבקדרה. מיותר לציין שגם זו מנה מופלאה, אך עדיף לאכול אותה כשעוד יש מקום בבטן ולא על סף התפוצצות אוכלוסין.

לא ויתרנו על הקינוח למרות שלא היה שטורייזל (הקינוח האהוב עלי ביותר בעולם), וחלקנו שתי פרוסות גלידה בטעמי קרמל וקינמון, שהגיעו עם קישוטי קצפת (רטרו!) וטעמן היה גן עדני לחלוטין. אחר כך הצטלמנו על רקע החומות והים, וטיילנו קצת ואז נסענו הביתה ונרדמנו לשעתיים כבולי עץ שמנים במיוחד. אחר כך ירד הערב, בילינו יחד ככל היכולת, כי עוד מעט מתחיל עוד שבוע של עבודה קשה בחומר ובלבנים (גם אם הם וירטואליים). ואכן בארבע עשרים וחמש בבוקר רונן כבר יצא לעבודה ואילו אני יצאתי מהמיטה ברבע לשבע. הגעתי לכאן וסבלתי בלי סוף כי כנראה הסמנכ"ל עובר ימים קשים, או תאמרי במלעיל ימים קשים. ורונן הודיע שהוא נשאר לנוספת, הוא יחזור רק באחת עשרה וחצי בלילה. ומה אני אעשה בלעדיך, תמהתי. תראי טלויזיה על השז לונג, הוא השיב.

הזמן חולף, זו מהותו, אם היה עוצר מלכת הכל היה אחרת. אבל עם הזמן הזה, כמות שהוא, הכל מים. יש לו יום הולדת היום. הוא נולד במשקל קילו ומאה (פעם זו היתה הבדיחה הקבועה, "והיום הוא שוקל מאה וקילו") ועלה ארצה בגיל שבועיים. יש איזו תמונה דהויה, תינוק קטנטן עטוף בשמיכה, בידיים של אמא שלו. אחרי כל כך הרבה גרידות רק הוא נולד וככה נשאר, יחידי להוריו ולסבתו. הוא סיפר לי פעם על הכפר אליו עברה משפחתו בתקופת השואה, ככה ניצלו, אם היו נשארים בבוקרשט מי יודע מה היה קורה. לא הכרתי את הוריו או את סבתו אבל אמא אומרת שהם היו אנשים מדהימים, שהם קיבלו אותה כמו בת. אני חושבת שלפעמים היא הרגישה שהם אוהבים אותה יותר מאשר הוריה שלה. אחרי שהגיעו ארצה באניה הם התמקמו במעברה ליד חיפה או עכו, אני לא יודעת כיצד הם הגיעו העירה, אבל הוא אהב את הים ושנא ללמוד. הוא התגייס לחיל הים והיה לו אופנוע ורישיון על משאית וחברה גבוהה ורזה שקראו לה תמר. אחרי שנתיים יחד הם התחתנו בבית החייל, שניהם היו חיילים אז זה מתאים. הם גרו בבת ים בדירה שקנו להם ההורים, נולדו להם שני ילדים שהם אוהבים יותר מכל. כשנולדה לו בתו הוא היה בגילי והוא בנה לה רהיטים וקרא לה בשמות חיבה, חיבק ונישק וטיפל והאכיל וקלע לה צמות וקנה לה בגדים וצעצועים ולקח אותה להרפתקאות ולימד אותה איך מפרקים ומרכיבים רדיו וטוסטר ווידאו ואיך קודחים ואיך מחליפים שקע ואיך מתקינים מנורה ואחר כך כשהיא גדלה וקיבלה רישיון נהיגה, הוא לימד אותה להחליף גלגל ולבדוק שמן ומים ולהבין אם זה האלטרנטור או הקרבורטור שעושים בעיות. כשעברה לתל אביב לדירה ההיא ברוטשילד קנה לה קטנוע חמוד ובנה לה כוורת ויום אחד היא חזרה הביתה וראתה אותו קורע תחת המקרר השמן שעד כה עמד במסדרון והוא הצליח להכניסו למטבח, אחרי שפרק את המשקוף. אחרי שנתיים הוא הגיע לדירה אליה עברה שבוע אחרי שהכירה את הדייר שהתגורר בה, והיא אמרה לו שהדייר הזה הוא בעלה לעתיד. הם התקינו מנורות יפות ובנו מדפים וסידרו אותה יפה, אפילו שכשחבר שלה הגיע וראה את השינויים הוא לא היה מרוצה, כי שנא שינויים. אחרי שהיא התחתנה הוא ניסה ללמד את בעלה כל מיני דברים, אבל לא תמיד הצליח. הם היו מבלים הרבה יחד, נסעו לשוק הפשפשים ובנו דברים לבית. את ימי ההולדת שלו היו חוגגים, כמו ימי הולדת של שאר בני המשפחה, בארוחה במסעדה. ביום הולדתו החמישים ושלושה הם נפגשו בקלואליס, כי היא רצתה שיטעם את האיקרה המעולה של ויקטור, אבל כנראה שהוא העדיף מסעדה רומנית כמו שצריך. תמיד היה לו מצב רוח טוב והיו לו הרבה חברים, וזה עצוב שפחות מחודש אחרי הארוחה ההיא הוא לא התעורר משנת הצהריים. אבל היום אנחנו חוגגים, בכל זאת, יום הולדת.

זה נורא שאחרי המוות מציינים רק את יום המוות, כי מה שחשוב באמת זה שהאדם הזה נולד, שהוא היה שריר וקיים ומשפיע ואוהב ואהוב, שהוא היה בן ואב, ושיש לו נכדה בדרך, והיא תשמע המון סיפורים על הסבא שיכול היה להיות, ממש כמוני.

כל התכנונים יצאו לפועל הכל הפך לבן וטוב. בלילה שלפני לא נרדמתי. עד עשר גזרתי לבבות וציטטתי שירה של זך וזלדה ורחל וויזלטיר ויונה וולך ויאיר הורביץ והדבקתי לאורך המסדרון. עטפתי את המתנות, קשרתי את הבלון, תליתי את התמונה. בדממה של ארבע בבוקר שמעתי את המכונית נכנסת לחניה, פתחתי את החלון וקראתי לו מלמעלה הוא הביט וחייך. פתחתי לו בחיוך וחיבקתי אותו חזק. בהתחלה הוא לא שם לב לדבר. אחר כך הוא הבחין במתנות שחיכו לו בערימה על הכר. שמתי אותן שם כי פעם הוא סידר את הבית ושם על המיטה כל מיני דברים ועל הכרית שלו הניח קופסת לב שהיו בה כל מיני דברים, ואחר כך כשהוא סידר מחדש את הדברים הוא שמח כל כך שחיכתה לו קופסת לב על הכרית והתאכזב לגלות שזו לא מתנה (אלא יותר סממן לאלצהיימר מוקדם).  כשחזר עם הכלבים ראה את הבלון, כשיצא מהאמבטיה אחרי שצחצח שיניים שם לב לשירים הלבביים, אחרי שפתח את המתנות והתלהב הפניתי את פניו לתמונה. הוא שמח מאוד. אחר כך פינה את העטיפות והמתנות וקיבל אותי בכותונת הלבנה.

בבוקר, שהקדים להגיע, שעתיים וחצי אחר כך, נסעתי לעבודה. אני לא יודעת איך חלף היום. באמצע הגיעה סלסלה גדולה מלאה פרחים מאמא שלי ובעלה וקצת אחר כך הגיע זר ורדים ענקי בכל מיני צבעים מרונן. גם הוא הגיע בשלב מסוים והביא עמו מקרונים מאידלסון ונשיקה. בארבע וחצי הגיעה מורן ואני יצאתי הביתה. הדרך עברה מאליה, אינני זוכרת אותה כלל. רונן ארז כמה דברים ונסענו למגדלי תל אביב. רונן קנה לי פסל יפיפה של אישה עם תיק אדום וכלב, בלילה הנחתי אותו על המדף והבטתי בהתפעלות. הוא החליף את החולצות למידה קטנה יותר והוספנו גם חגורה נסענו ללחם ארז וקנינו לחם שיפון זיתים ואמנטל, עברנו את מעבר החציה וקנינו גבינות נהדרות כמו פרמייר וגאודה עזים מיושנת ובושה מעולה ועוד ועוד שלא יחסר. רונן לקח מהבית קברנה סובניון של גמלא ואת השוקולדים של לאונידס והמקרונים וישבנו באמפי בגן הפסגה, היכן שהאורחים ישבו לפני שנה. הוצאנו את הצלחות והגבינות והיין והלחם ופצחנו בפיקניק כשסביבנו צבעי טרום שקיעה יפיפיים, והעיר נפרשת  והים תכול וחי. על הבמה הוצבה חופה והבנו שגם השנה בתאריך הזה, במקום הזה, זוג ייקשר לנצח. הכל היה טעים במיוחד, והיין מושלם, ודפדפנו באלבום החתונה, ושחזרנו את התהלוכה, ושמענו את שיר החופה והתרגשנו מאוד מאוד והתנשקנו ושמחנו ונזכרנו ואהבנו בלב. פיצי בעטה בעדינות כשאכלתי שוקולד, הצטלמנו שנינו והבטן הגדולה ואז התחילה החופה.  מרגש ונוגע.

נסענו הביתה ונחנו קצת וצפינו בסרט של החופה ושכבנו והתלבשנו ויצאנו לבבט, נפגשנו עם מומו החתולה שחזרה מאימון, שתינו שוקו וחלקנו ופל בלגי עם ריבת חלב וקרם קפה, היה מתוק וקצר ונעים איתן. כשנרדמתי בחצות לא חשבתי על כלום, רק הרגשתי.