את הקפאין שלי
אני אוהבת לקחת מר.
אין דרך טובה מזו
להתרגל למציאות שטופחת על עיני.
זורמת בורידים: נוקשה והחלטית,
היא מתעקלת וסובכת עצמה במחשבותיי
המיואשות ביותר.
(את השיקוי הרותח הביאו מארצות רחוקות
שאליהם אני מרחפת כזרעי סביון בשנתי. אך הסוכר
הוא זה שעומד בקסמיהם ונשאר בתחתית הכוס, ואליו
אני מתמכרת כילדה שמצאה ארגז משחקים
נטוש בחשיכת חייה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
