פורקן להמונים

בשמיים חיפשתי אותך,

מעל העננים.

איכה?

בעיני הכוכבים צפיתי בך

כמו גאות

אני חושבת שבאת מן הירח.

אבל רק בהשתקפות השמש צפיתי

האור ששטף אותי בלילה אחר

שהרים אותי

שמשך אותי לכוכבים אחרים

הוא לא שלך.

רכבתי על קרני אור סגלגלות

חזקות וקצרות

ונפלתי

לפני שמישהו הספיק לראות.

(2003)

פניך לבנות וזוהרות ממרומי רצוני אליך

אך האור הנוסטלגי הזה הוא רק השתקפות.

לא נצנוץ של שיניים מאושרות.

האמת שכבר הרבה זמן עבר,

המילים פחות מחיקות ושמישות

ומי בכלל מדבר על שירה.

אך בין שיעור להבל פה,

למשחקי לשון, ללא רצינויות

אני מבינה:

אני רוצה אותך,

לא?

(הרבה אחרי. אולי 2006)