תראה את כל האנשים הבודדים.
ככה סתם, מוקפים בבני אדם שלא הם
כדורים של דימויים.
תראה את זה, מוגלי.
בן אנוש מאותגר נורמטיבית שכמותך.
קצת טוב לי ושכחתי את נפתולי השפה
ואת יופיה.
איזה בזבוז.
איזה בזבוז של כשרון, של סבל עדין
של עצבות כה מקסימה.
תראה איך נאבדתי בחיוכים העייפים האלה.
תראה מה אבד לי פתאום.
חן חן לך גברת רביקוביץ',
אולי היה משהו בעננים המתרחקים ההם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
