מתנודדת בין הלכי רוח שונים, לעיתים נגררת לדכאון נטול פשרות והסברים, לעיתים אדישה, לעיתים - ולא מעט לאחרונה - כועסת, לעיתים אני שמחה, לעיתים שלווה - מעבר להכל.

יש אנשים שמסוגלים להוציא אותי מסיעור-רגשות שכזה, לפעמים. אנשים מסויימים - וכל מקרה לגופו.

לאחרונה נוכחתי שיותר ויותר אני מוצאת שלווה בעצמי, מתוכי.

יוצאת החוצה, נושמת, מביטה אל העננים ואל צילם כנגד הרקיע החיוור של הסתיו. אור אחרון של שמש גוועת משתקף בשלוליות.

האוויר נקי, ואני לא יכולה אלא לחשוב - I'm at peace. I'm at peace now.

גם הלילה, באופן פאסיבי למראית-עין, שקט ועמוק - מחלחלת לתוכי ההבנה, שאין לי צורך מיידי בכעס, בבוז, באכזבה, בגעגוע.

מאסתי בם, ובזאת אזניח אותם.

כך, לאה, אוכל לנוח על משכבי, לנצור חלומותי, להקיץ זכה ומזוקקת.