שוב קמתי מוקדם. באמצע הלילה אמא שלי באה ומעירה אותי! תארו לעצמכם! זה היה בסביבות 09:30 AM. כבר אמרתי את זה, אבל אני אומר זאת שוב - צריך לאסור את השעות האלה על פי חוק! בכל מקרה, הלכנו להגדיל לי את המספר במשקפיים. יו-פי-דו-די! איזה כיף! בהתחלה הכל היה כל כך מעוות שזה היה מפחיד וממסטל גם יחד. אבל, עכשיו אני רואה! איזה כיף זה לראות דברים! פתאום אני רואה שלטים שכתובים בקטן ומרחוק ופרטים קטנים ומרחוק ובכלל, מרחוק. ('היי, אתה רואה את העלה השני מימין שם?', 'לא, איפה?', 'חעחע! אני רואה! שם!'). בצהריים אבא לקח אותנו למה שסביר מאוד להניח היה הבילוי האחרון שלי לקיץ הנוכחי - הלכנו לראות את 'שרק 2' [סרט חמוד מאוד, מן הסתם פחות טוב מהראשון, אבל לא ציפיתי מעולם שהוא יתעלה עליו. מתה על החתול במגפיים!]. כל הקיץ אני כבר מחכה לזה, רק שעד שאבא שלי נזכר, כבר הפסיקו להציג אותו בנהריה ובכרמאיל (הכי קרוב אלינו) באנגלית. כיוון שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן לראות את הסרט בעברית, וגם אבא הבטיח, הוא נאלץ לקחתנו - אותי ואת אחי היקר - לקריון. וכך מתחיל עוד מסע קניות (כבר היו לי יותר מדי כאלה בימים האחרונים) שמניב תוצאות נהדרות כיומן חדש לבצפר וכמה דברים נוספים. אז ראינו סרט, ערכנו קניות, אחר כך גם בקרנו חברים. שכחתי לציין שלאורך כל הדרך כשנסענו, לא היה רמזור אחד שלא התחלף לאדום בערך חמש-עשר שניות לפני שהגענו אליו. זה היה מאוד סימפטי. היה אפילו אחד שאיך שהגענו אליו (וכמובן שהוא היה אדום, הרי למה לא?), אנחנו מחכים דקה, מתחלף לצהוב... ונשאר בצהוב. הקיצר - הרמזור התקלקל, הפסיק לתפקד, ברגע שאנחנו נעמדנו מולו. פעם אחת היה רמזור שהתחלף מירוק לצהוב רק כשאנחנו כבר עברנו, ועד הספקתי לראות אותו מתחלף.. זה כבר היה רמזור עם דיליי. ממתי לרמזורים יש הצתה מאוחרת?! והיו עוד כמה פיקשושים בדרך, דבר שאותי באופן אישי הצחיק מאוד. אתם יודעים, אדם חכם אמר פעם: 'אבא, אתה חייב להבין - אנשים אוהבים את מרפי, ובתמורה, מרפי אוהב את האנשים'.

עד כאן להערב. אני עייפה. נראה לי שהצלחתי סופסוף (אחרי ששוב הלכתי לישון בחמש אתמול) להתיש את עצמי במידה כזו שאני אוכל ללכת לישון היום בשעה קצת יותר 'שגרתית'.  Artemis.