כתבתי פוסט לפני יומיים ולא יכולתי להתאפק.
המלחמה בעזה משפיעה עליי ברמות שזה קשה לתאר, אמנם לא ישבתי מול החדשות והייתי קצת אאוט בגלל המבחן בהסטוריה(6 וחצי שעות של למידה), אבל אני אכן מתעדכנת במה שקורה.
מסבתר שקרוב שלי נמצא עכשיו בעזה, ולמרות שאנחנו לא ממש קרובים אני דואגת-יותר מדי.
תלמיד לשעבר של אמא שלי נהרג והמורל לא משהו, אבל אנחנו מתפללים ומקווים ויודעים שיהיה בסדר.
אני לא מסורתית ובטח שלא דתיה, אבל כן קראתי לעצמי תפילה לחיילים ואני לא מפסיקה לברך ולהתפלל ולהתחנן לה' שיהיה רק טוב.
אף פעם לא הרגשתי כ" קשורה למלחמה כלשהי, אפילו לא המלחמה בלבנון לפני שנתיים(כי אז הייתי במרכז כל התקופה).
בן דוד שלי בדיוק התגייס והוא בטירונות, ועצם העובדה שאדם קרוב אליך נכנס למסגרת 'צבא' זה מלחיץ.
אני לא יודעת אם אני אצליח לישון בלילה(וגם אני צריכה לעשות חזרה למתמטיקה),
אבל...
בעז"ה ננצח!
הפוסט הזה מוקדש לכל החיילים ההרוגים שלנו, ז"ל, לחיילים הפצועים, לחיילים שבעזה, לכל הצבא המדהים שלנו ולתושבים בדרום.
כי אנחנו עם סגולה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
noa SB.