ערן לוי, ברלין

"צביעוּת היא צורת התנהגות הנחשבת מגונה, המתיימרת להציג כלפי חוץ תכונות אופי או התנהגות מוסרית נעלים יותר, כאשר בפועל אין הדבר תואם את המציאות. משמעותו של הביטוי הוא צביעה של המציאות והפיכתה לטובה יותר למראה עיניים. לפיכך, צביעות היא סוג של שקר. " (מתוך 'ויקיפדיה')

הימים ימי כעס ומדון.  ממשלת טורקיה מחפשת כל תירוץ כדי לפגוע עוד קצת בישראל.  ארדואן שוקל המשך הסחר בין המדינות, דורש התנצלות של ישראל על ההרג ב"מרמרה" ומאיים בהצטרפות (פאתטית ופופוליסטית, יש לומר) לאחד מהמשטים הבאים המתוכננים.  אחמדינג'אד אמר שהתנהגות ישראל במשט תביא עליה את הקץ.  אפשר לפטור את השני בקלות, הרי בסופו של דבר מתייחס הציבור לדבריו כמו שהוא מתייחס לדברי הרב עובדיה יוסף – עוד גיבוב מלים שטותי.  בימים אלו לפעילי הימין, הן החוקיים והן האאוטסיידרים, יש סיבות לשמוח.  הגינוי העולמי של ישראל וההחרמה שלה ע"י סופרים, אמנים ,סוחרים ומוסיקאים, הן עוד נקודה בשירות הימין הקיצוני.  הצרה היא שהימין הקיצוני אינו צריך לבטא את דעותיו בנושא במחתרת.  הימין הקיצוני נמצא בכנסת, ויותר גרוע מכך – בממשלה.

ומכאן הדרך לצביעות אינה רחוקה.  ארדואן מחסל כורדים בכל הזדמנות ובמקביל נחרד מתוצאות המשט – פרובוקציה מתוכננת, ייתכן כי אף בתמיכת ממשלת טורקיה, או לכל הפחות בידיעתה – ומפנה את כל האש הבינלאומית האפשרית כלפי ישראל תוך גיוס עוד ועוד אויבי ישראל ואויבים בפוטנציה למערכה האנטישמית (ואין מלים אחרות לשימוש בהגדרות 'רכות' לשנאה).  אבל כמו שחווים רובנו בשנים האחרונות, לממשלת טורקיה ולארגוני הטרור באשר הם אין מונופול על השנאה.

לפני כארבעה חודשים סיפר אראל סג"ל לקוראי 'מעריב' את תולדות ה"חאפרים" היהודים.  הוא סיפר על נכבדי הקהילה היהודית ברוסיה של תחילת המאה ה-19 שביקשו לשמור על בניהם מפני גיוס כפוי בן 25 שנה לצבאו של הצאר ניקולאי הראשון, הכשירו 'ציידי ילדים' שחטפו ילדי עניים ובני מעמד נמוך ומסרו אותם לשלטונות הצבא על מנת למלא את מכסת היהודים הדרושה. כש'נגמרו' ילדי העניים החלו הקהילות לפעול זו כנגד זו ולשלוח 'חאפרים' אחת לשניה.  רק אז החלה הארגון היהודי הרחב לפעול כנגד החאפרים ולהציל ילדים שגוייסו.  פתאום החאפרים כבר לא היו טובים, פתאום הם היו התגלמות כל הרוע, פתאום חיסולם היה כורח המציאות.

יש לנו ימין דעתני ויש לו, לאותו ימין, את האפשרות להישמע. המשפט הפוליטי שערך מיכאל בן ארי במסגרת וועדת הכנסת לחברת הכנסת חנין זועבי (את דעותי עליה אשמור לעצמי, והן רחוקות מרחק כדור הארץ מהירח מדעותיה שלה או של מוחמד ברכה) הוא סמל למגלומניה שפשתה בקרבו ושאינה מצליחה לעשות את ההפרדה בין שנאה לבין חוקה. בן ארי מבייש את מעמדו כמחנך במדינת ישראל ופוגע בדרכו בכל אספקט דמוקרטי תוך צביעות חריפה.  הח"כ ה'נכבד' התבטא בעניין הריסת צריף ויסודות של מבנה בלתי חוקי בבית אל ויצא נגד השלטון ש"שולח חיילים עם רובי צבע להילחם במחבלים ושולח את היס"מ עם אלות וגז  כדי לכסח את המתנחלים" (מתוך 'וואלה! חדשות').  רק כמה ימים קודם לכן יצא בן ארי, יחד עם דומיו, נגד השימוש ברובי צבע במקום ברובים 'אמיתיים' בהשתלטות על ה"מרמרה", אבל פתאום השיח הוא לא על המשט כי אם המתנחלים, ומה שהיה נכון לפני כמה ימים אינו משרת עוד את התיאוריות של בן ארי וחבריו, אז לעזאזל עם האתיקה והכבוד – נהפוך את זה שוב לטובתנו.   הגדיל עשות יצחק כ"ץ, עוד ח"כ  בשרות הימין, שיצא נגד פינוי אותו צריף והכריז שבנימין נתניהו ייזכר לדראון עולם מאחר ופינה את אותו הצריף ביום קבורתו של הרב מרדכי אליהו.  השאלה היחידה שיכולה להישאל לאחר קשקוש פסאודו-אקדמי ומקדם שנאה שכזה הוא: מה הקשר!?!?

ומה מסתבר? גם כאן אין לימין בעלות על הצביעות.  מארגני מצעד הגאווה במדריד, הגדול בעולם, הפלורליסטי כביכול, מחרימים את ישראל.  הם הודיעו שהם מבטלים את הזמנת הנציגים הישראלים.  התכנון המקורי כלל אוטובוס ישראלי במצעד ומיטב הדי ג'ייז הישראלים עליו.  הכל בוטל.  הגייז הספרדים שכחו לפתע פתאום את רעיון האחווה והגאווה הלהטב"י ומפלים לרעה הומואים יהודים בגלל יהדותם.  נשמע רע.   מסתבר שגם בקרב שועי העולם הנאור יש חוקים – אדם הוא אדם באשר הוא כל עוד אנחנו רוצים בכך.  בתקופת השלטון הנאצי נרצחו הומוסקסואלים בשל נטייתם המינית בלבד.  גם הומוסקסואלים בני הגזע הארי לא קיבלו הנחות.  ביטול הגעת המשלחת הישראלית למצעד הגאווה אינו שקול לחיסול ההומוסקסואלים ע"י היטלר – הוא שקול לחיסול היהודים. 

לא כולם שונאים את ישראל או את היהודים.  אני שומע את העובדים הגרמנים שלי מדברים על המשט.  הם משתמשים במלים  ובביטויים שמדגישים את האבסורד שבתקיפת ישראל על רקע זה.  הם לא מבינים מה רוצים מישראל.  הם גם חושבים שאפשר היה לנהוג אחרת, אבל לא משתמשים בזה כדי לפגוע בישראל.  הם קוראים למשטים "פרובוקציות".  הם תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה.  הם מייחסים חשיבות לכל רקטה שנוחתת בדרום הארץ  ולא יכולים לתאר לעצמם חיים תחת שריקות טילים יומיומיות.  לא הכל שחור בחו"ל, תלוי מה רשתות התקשורת בוחרות להציג.  אפשר לצלם הפגנה אנטי יהודית וליצור תדמית עכשווית של מדינה שלמה.  אפשר לבחון את הנושא בלי דעות קדומות ובלי צביעות ולגלות שאנחנו אף פעם לא לבד.

במחוז שונברג בברלין, בכיכר נולנדורף, ליד תחנת הרכבת התחתית,  עומדת אנדרטה לזכר קורבנות השואה ההומוסקסואלים.  השכונה ידועה עוד מתחילת המאה העשרים כ'גיי פרנדלי' ומתגוררים בה גייז רבים.  האנדרטה מזכירה מזכירה לנו  שפעם זה לא היה כך.  פעם לא היתה מצבה אלא מציאות שחיסלה אנשים ללא קשר לדעותיהם, דעות שאיבדו משמעות עקב השתייכות לצד ההפוך של הנורמה החברתית.  נורמות חברתיות אינן צומחות יש מאין, תמיד יש יד מכוונת בעלת אינטרס, בין אם מדובר באידאולוגיה נאצית או ימנית קיצונית.  חבל שדווקא יהודים הם אלו ששוכחים זאת.