" בנות, קומו ! מהר ! " אבא נכנס לחדר ואמר במהירות תוך כדי שסידר את עניבתו
" קמות... " טס אמרה בעייפות והתיישבה
פקחתי את העיניים והבטתי בשעון הדיגיטלי שהיה מולי על השידה
" מה ?! " קמתי מיד " עוד 20 דקות מתחיל השיעור הראשון ! " צעקתי לאבא שהלך לסיים להתארגן בחדרו
" אני יודע " הוא צעק לי בחזרה " תתארגנו מהר, אני אקח אתכן "
טס ואני הלכנו ביחד לשירותים ושטפנו פנים במהירות
זרקתי את ערמת הבגדים שעל כיסא המחשב על המיטה והתחלתי לחפש בגדים
בסוף לבשתי סווטצ'ר שחור, מכנס אפור ומגפיים שחורות
פיזרתי קצת סומק על הלחיים ואספתי את השיער לקוקו גבוה
" ג'סי ! טס ! " אמא צעקה מלמטה
" אנחנו באות ! " צעקנו ביחד ורצנו במורד המדרגות
" קחו " היא דחפה לנו לידיים חטיף בוקר ודחפה אותנו החוצה אחרי אבא
" מתי מתחיל השיעור? " אבא שאל שכבר היינו בתוך המכונית
" עוד 10 דקות " אמרתי והופתעתי שלקח לנו רק 10 דקות להתארגן
" טוב, נספיק " הוא אמר ולחץ על הגז
" מה את שומעת? " שאלתי את טס והעברתי את אחת האוזניות לאוזן שלי
" כאלה שירים על הבוקר? "
" אלה פול אווט בוי... השירים שלהם הכי טובים כדי להתעורר " היא אמרה וקרצה אליי
" כן, אה? " אמרתי בעייפות ועצמתי את עיניי
כעבור כמה דקות ירדנו מהאוטובוס ורצנו מהר לכיתה
* * * * * * * * * * * * * * * *
" אלה היו השעתיים הכי משעממות בחיים שלי " ניקול אמרה כשיצאנו מהכיתה
" את מספרת לי? אני כמעט נרדמתי " הרמתי במעט את הקול
" אני יודעת ! " היא התחילה לצחוק " ראיתי אותך עוצמת עיניים כל שניה "
" בקושי ישנתי בלילה " צחקתי איתה ופתחתי את הלוקר
" כמה בלאגן " אמרתי, לעצמי, אבל גם ניקול שמעה
" גם שלי מבולגן... אני לא מוצאת פה כלום "
" היי " טס באה ונעמדה לידנו
" היי אחות " עניתי לה עם חיוך, פעם ראשונה שקראתי לה ככה
" מה נשמע? " ניקול שאלה וסגרה במאמץ את דלת הלוקר
" בסדר כזה... " טס אמרה ופיהקה " עייפה קצת "
" כולנו " אמרתי ביובש "... הנה חבר שלך "
" מי ? " היא שאלה בחוסר הבנה
" חבר שלך... בן " עניתי וסימנתי לה עם הראש
" אה, הוא... הנה, הוא בא " היא סידרה בביישנות את השיער בלי שישים לב
" אוי , פאק ! " אמרתי לפתע והבאתי לעצמי מכה קטנה בראש
" מה קרה? " ניקול שאלה בלחץ
" זה היום הראשון של אשלי ושכחתי " אמרתי במהירות ותפסתי את ידה של ניקול
" ביי טס " אמרתי ומשכתי את ניקול אחריי
-
" היי " בן ניגש לטס ונשק לה ברכות על הלחי
" היי " היא החזירה לו והסמיקה
* * * * * * * * * * * * * * * *
" אשלי !! " צעקתי שהלכנו במהרה מאחורייה
" הו ! " היא הסתובבה " שעה אני מחפשת אותך ! "
" אני מצטערת, שחכתי " חיבקתי אותה
" התקשרתי אלייך איזה 3 פעמים " היא אמרה
" שחכתי את הפלאפון בבית " עיקמתי את הפרצוף
" מה יש לך את שוכחת הכל? "
" מהעייפות... " אמרתי וגלגלתי את העיניים
" איך היה? " התחלנו ללכת
" איך היה מה? " היא שאלה
" היום הראשון בבית הספר ! "
" אהה... היה בסדר. היה יכול להיות יותר טוב, אבל עבר די בסדר "
" למה יותר טוב? " שאלתי בסקרנות
" קודם כל, " היא התחילה למלמל " איחרתי. אז נראה לי שהמורה כבר לא אוהבת אותי. וגם המורים לא הצליחו לקלוט את שם המשפחה שלי אז עכשיו יצחקו עליו בטח... "
" הו.. " אמרתי במין טון רחמני
" לא, זה לא מזיז לי. שיצחקו, מה אכפת לי מהם " היא גיחכה
קיוויתי שהיא באמת תסתדר, היא לא הכירה עדיין את בית הספר
" עצרו שניה " היא אמרה והוציאה מהכיס את הפלאפון הורוד שלה. היא קראה משהו כמה שניות
" הנה ג'וש " ניקול אמרה והסתכלה לכיוון המדרגות
הוא עבר מולנו וחייך חיוך קטן ומאולץ
" הוא לא אומר שלום, אה? " אשלי אמרה וסגרה את הפלאפון בעצבים
" את מכירה אותו בכלל? " ניקול שאלה בנימה מזלזלת
" כן " אשלי ענתה כאילו נשאלה שאלה מובנת מאליו
" טוב.... " ניקול הפנתה את מבטה קדימה והרימה גבה
" טוב " אשלי ענתה לה עם אותו המבט והמשכנו ללכת
* * * * * * * * * * * * * * * *
" מה נשמע? " בן שאל את טס ונשען על הלוקר לידה
" הכל בסדר... מה איתך? " היא נראתה אדישה
" גם... מה חדש? "
" מה זה השיחת מסנג'ר הזאת? " טס צחקה
" נכון “ בן גירש את ראשו במבוכה וצחק גם הוא
הצלצול הרועש קטע את שיחתם
" טוב, אז נתראה אחרי זה ? " טס שאלה ואספה את הדברים
" כן... " בן ענה ותלה את התיק על כתפיו
" טס " הוא קרא לה אחרי כמה צעדים
" כן? " היא הסתובבה אליו ונעצרה
" תבואי אליי היום? " הוא שאל וחייך את החיוך הקטן והנבוך שלו
" נראה לי שכן " טס ענתה, אבל ידעה שהיא לא יכולה לסרב לו " אני אדבר איתך אחר כך... יש לנו שיעור " היא חייכה אליו והלכה שוב לכיוון כיתתה
" טוב... בייביי " הוא התרחק בחזרה לכיתה שלו
* * * * * * * * * * * * * * * *
" ג'יימס " צעקתי לו כשכבר עמדנו בפתח היציאה מבית הספר
הוא הסתובב והתקדם אליי במהירות
" היי " הוא אמר ונתן לי חיבוק קטן " אני חייב לתפוס אוטובוס, אני נוסע לאמה "
" אהה, בהצלחה ! תעדכן אותי "
" מבטיח " הוא אמר עם חיוך קטן וחזר לתחנת האוטובוס
" אני רואה שאתם ביחסים טובים "
" כן... איפה טס ואשלי ? " שאלתי ונעמדתי
הסתכלתי אחורה וראיתי אותן עומדות ומדברות עם שני בחורים משכבת י"ב
" אני לא אוהבת כל כך את אשלי... " ניקול אמרה ועיקמה את פרצופה
" למה? " שאלתי בטון עצוב
" כי... לא יודעת. היא קצת מעצבנת כזאת "
" היא לא... היא... אני מבינה אותך, לפעמים יש לה קטעים מעצבנים, אבל היא מן ילדה שצריך להתרגל אליה או להכיר אותה טוב כדי לאהוב אותה "
" לא יודעת... " ניקול אמרה שוב
" תאמיני לי שאת תאהבי אותה אחרי שתכירי אותה "
" אני חייבת להכיר אותה ? " היא עשתה מן פרצוף מתחנן
" כן ! כי שתיכן החברות הכי טובות שלי ואני לא רוצה שתריבו "
" נו טוב, בשבילך "
" תודה " חייכתי אל ניקול חיוך גדול וחיבקתי אותה
אשלי וטס נפרדנו משני הבחורים לשלום והתקרבו אלינו
עמדנו ביחד ליד תחנת האוטובוס והן סיפרו לה עליהם
יכולתי לראות את המתח בין אשלי לניקול, הבנתי שזה הדדי
כשהאוטובוס הגיע עלינו כולנו ביחד והתיישבנו בספסלים האמצעיים
" סוף סוף הביתה " טס אמרה והשעינה את הראש אחורה
" כן, סוף סוף "
* * * * * * * * * * * * * * * *
" אמה... תפתחי את הדלת בבקשה " אמא של אמה עמדה מחוץ לחדרה וניסתה לפתוח את הדלת הנעולה, בתקווה שאולי היא תפתח מעצמה
" אני רוצה להיות לבד אמא, כבר ביקשתי ממך "
" מה את עושה בחדר כל הזמן הזה ? " היא התייאשה ועזבה את הידית
" קוראת " אמה ענתה והעבירה לעמוד הבא
" לא אכלת שום דבר "
" אני לא רעבה "
" את חייבת לאכול "
" אני לא רעבה אמא ! " אמה אמרה בעצבים וסגרה את הספר בחוזקה
אחרי כמה שניות שמעה את קול נקישות נעלי העקב של אימה מתרחק
היא פתחה את הספר שוב, בדיוק בעמוד בו הפסיקה
היא חיפשה את השורה שבה עצרה
" גרייס נשענה על שרלין סוויין. " היא התחילה לקרוא שוב " האשה היתה חזקה. המסדרון היה ריק. ממרחק הם שמעו נקישות חדות של עקבים על מרצפות. האורות היו עמומים. הן חלפו על פני תחנת אחיות נטושה ונכנסו למעלית. ג'ק היה בקומה השלישית, במחלקה של טיפול נמרץ הנוכחות של שרלין סווין נראתה נכונה באופן מוזר. גרייס לא ידעה מדוע.
באגף המסוים של הזה של הטיפול הנמרץ היו ארבעה חדרים עם קירות זכוכית. אחת ישבה במרכז, וכך היתה מסוגלת לפקח בו-זמנית על כל הארבעה, אבל ברגע זה-" דפיקות על הדלת קטעו את קריאתה
" מה?! " אמה צעקה בעצבים, כמעט צרחה וקמה מהר מן המיטה
היא לקחה בתנועת יד חדה את המפתח מהשידה שעל יד הדלת וסובבה אותו במנעול במהירות
" ג'יימס?! " היא נדהמה כשפתחה את הדלת
" אפשר להכנס? " הוא שאל
" כן... " אמה זזה אחורה ופינתה לו מקום
הראש שלה התחיל להסתחרר מהקימה המהירה מהמיטה
היא תפסה את ראשה בין שתי ידיה והתכופפה קצת
" את בסדר? " ג'יימס שאל ומיד החזיק אותה
" כן... " היא אמרה והתייישרה " רק שניה "
היא הלכה לשירותים והסירה את המגבת הגדולה מהמראה
השיער שלה היה מבולגן והפנים שלה חיוורות. כל כך חיוורות.
היא לא יכלה לתת לעצמה להיראות ככה ליד ג'יימס
במהירות היא פתחה את הארון הקטן שהיה מתחת למראה וחיפשה את קופסת האיפור שלה
כשמצאה, היא הוציאה אותה והניחה על הרצפה
היא ירדה על הברכיים והתחילה לחפש בין כל הדברים את הסומק שלה
אחרי שהזיזה מראה קטנה שהייתה בתוך הקופסא היא מצאה את קופסת הסומק
היא פתחה אותה והכניסה ללחייה הלבנות קצת צבע
היא הרטיבה קצת את השיער וניסתה להחליק את הקצוות הקופצניים
כשמשכה את את המגבת שהייתה על השיש, צמודה לקיר, הסומק נפל והתפזר על כל הרצפה
" את בסדר ? " היא שמעה את ג'יימס שואל מבעד לדלת
" כן, כן... רק שניה " היא אמרה ואספה במהירות את חתיכות הסומק
היא ניגבה את ידיה ויצאה החוצה
ג'יימס ישב על הכורסא הגדולה שפינת חדרה של אמה
" מה שלומך ? " היא שאלה במבוכה ופרשה מחדש את השמיכות המבולגנות על מיטתה
" הכל דבש " ג'יימס אמר, במין ציניות " ואיתך? "
" איתי... לא משנה. הכל טוב " היא שיקרה
" לא היית היום בבית הספר? " הוא שאל כשראה שהיא לובשת פיג'מה
" לא... לא הרגשתי טוב " היא התיישבה מולו על המיטה
" אהה " הוא אמר והשפיל את מבטו לרצפה
" למה באת ג'יימס? " היא שאלה, נגעלת מהיחס שהיא מעניקה לג'יימס
" כדי... כדי לשאול דברים " הוא אמר ולקח נשימה עמוקה
" איזה דברים? "
" אמה... " הוא התחיל לדבר והתיישב לידה
" אני לא מבין למה... למה זה... " הוא ניסה למצוא את המילים הנכונות
" אמרתי לך למה " היא נשמעה חסרת סבלנות, היא כבר ידעה מה הוא רוצה לשאול.
" אני לא מתכוון ללכת מפה כל כך מהר "
" לא ביקשתי שתלך "
" זה נשמע שאת רוצה שאני אלך "
" אני לא... " אמה אמרה בשקט
" את אוהבת אותי, אמה? " ג'יימס שאל אחרי כמה רגעים
" כבר אמרת לך, ג'יימס ! " היא ענתה, והרגישה את הדמעות נקוות בעיניה
" אני לא מאמין לך " הוא אמר והסתכל עמוק בתוך עיניה הדומעות
דמעה התחילה לרדת במורד לחיה של אמה
" את אוהבת אותי? " ג'יימס שאל שוב וניגב את הדמעה עם אצבעו
" כן " היא בלעה את רוקה והזיזה את ידו מפניה
" אז למה הפסקת את הקשר בינינו? "
" כי... " היא נשמה עמוק
ג'יימס הסתכל עליה בעיניים בוחנות, מחכה לתשובה שלה במתח
" אני לא יכולה להגיד " אמה אמרה ועצמה את עיניה
" מה? " הוא שאל באכזבה
" אני לא יכולה להגיד " היא חזרה על עצמה
" למה לא? "
" ככה " היא ענתה ביובש " אני לא יכולה להגיד " היא הפנתה את מבטה לצד השני
" מצטערת, ג'יימס "
" טוב אמה " הוא קם ונעמד על ידה
היא הרגישה את המזרון זז
" שיהיה לך יום נפלא, חיים נפלאים... מה שתרצי " הוא אמר בעצב וחלף על פניה
הם היו עם הגב אחד לשני, אמה יושבת עדיין בקצה המיטה וג'יימס הולך לכיוון הדלת
" ג'יימס " היא קראה לו בשקט
הוא לא ענה לה, אך היא ידעה שהוא נעמד במקומו
" אני חולה "
" מה? " הוא שאל אחרי כמה רגעים וסובב את ראשו אחורה
" אני חולה " אמה חזרה על עצמה
" ובגלל זה נפרדת ממני ? בגלל איזה צינון או שפעת? " הוא שאל וקיווה, כל כך קיווה שישמע משהו אחר
" לא, ג'יימס ! " היא נעמדה , הסתכלה עליו
הוא הביט עליה במבט לא מבין, מבט חסר אונים
" יש לי לוקמיה " היא השפילה את ראשה, לא יכלה להסתכל עליו
התקווה של ג'יימס לשמוע משהו אחר התנפצה באותו רגע
זה לא מה שהוא רצה לשמוע
" זה לא מה שרציתי לשמוע " הוא אמר בשקט, לעצמו
" מה ? “ אמה שאלה והסתכלה עליו בבלבול
" אני לא מבין... " הוא אמר והתיישב בחזרה על המיטה
" אתה לא מבין? " אמה שאלה והתיישבה על ידו
" איך זה יכול להיות? " הוא הרים את ראשו ובהה בנקודה לא ברורה בקיר
" את אמה, אמה שלי. ואת יפה וחכמה... את מושלמת. אין לך לוקמיה " הוא הניע את ראשו מצד לצד
" אני מצטערת " היא אמרה והפעם הדמעות פרצו בבת אחת
" לא, אני מצטער " הוא חיבק אותי חזק ובכה גם הוא " אני כל כך מצטער , אני אהיה איתך עד שזה ייגמר "
" ואם זה לא ייגמר? " היא הצליחה להשחיל בין הבכי והשיעולים
" זה ייגמר " ג'יימס אמר לה בטון משכנע ותפס את פניה " אני מבטיח לך "
" אני לא... אני ידעתי שמשהו לא בסדר, אני הרגשתי " אמה התחילה לספר לג'יימס ונגבה את דמעותיה שוב ושוב " אבל מעולם לא חשבתי שדווקא אני... דווקא לי יהיה סרטן "
" איך גיליתם את זה ? " ג'יימס שאל בעדינות
" התחלתי להרגיש רע. כל היום הייתי עייפה, הראש שלי הסתובב, הכל כאב לי... כל מכה קטנה השאירה בי סימן, התחלתי לרדת במשקל... ביום ההוא שהתעלפתי בבית הספר התעוררתי ישר בבית החולים. אמא שלי ישבה בצד ובכתה, היא אפילו לא שמה לב שהתעוררתי. רק אחרי כמה שניות היא שמה לב, והרופא נכנס. הוא סיפר לי מה יש לי, הסביר לי את כל הדברים שאני צריכה לדעת... בקושי הקשבתי לו, לא הצלחתי להתרכז. אחרי כמה זמן הבנתי שאני לא יכולה להמשיך את הקשר בינינו. שזה פשוט לא פייר, לשנינו "
* * * * * * * * * * * * * * * *
" תגידו... אני נראית בסדר? " טס שאלה ונעמדה מול ג'סי ואשלי
היא לבשה טרנינג שחור ועבה ומעל סווטצ'ר בצבע תכלת עם קשקושים בכחול ואפור, היא נעלה את נעלי האדידס שלה עם הפסים הכחולים "
" כן "שתיהן ענו ביחד
" לאן את הולכת ? " ג'סי שאלה
" לבן... הוא ביקש שאני אבוא אליו "
" אההה " אשלי וג'סי אמרן ביחד וחייכו אליה חיוך זדוני
" מה אתן שמחות? "היא שאלה ואספה את שיערה השחור
" כלום, כלום... " ג'סי ליוותה אותה לדלת
" תהנו " היא אמרה לה
" אל תעשו שטויות " אשלי צעקה לה מהספה
" אתן חיות בסרטים " טס אמרה לפני שיצאה וג'סי סגרה אחריה את הדלת
טס מיד הרגישה את הקור הרב מבחוץ וכיסתה את ראשה עם הקפוצ'ון של הסווטצ'ר
היא התחילה ללכת לכיוון הבית שלו וקיוותה שתגיע, היא לא הכירה טוב את האזור
אחרי כמה דקות של הליכה בקור הנורא היא הגיעה לבלוק שבו בן גר.
היא עקבה אחרי מספרי הבתים, והמשיכה ללכת עד שהגיע לקצה הרחוב הקטן שבו הוא גר
' היה חייב לגור בסוף ' היא חשבה לעצמה וצלצלה בפעמון
ילד קטן עם שיער שחור ארוך פתח פתח צר בדלת והציץ החוצה
" שלום... " טס אמרה לו בחביבות
" שלום... " הוא ענה לה חזרה והדלת נפתחה לרווחה
" היי " בן אמר, הזיז את הילד ומשך אותה פנימה
" זה אח שלי... דני " הוא הציג אותו ודני קפץ על הספה והתיישב מול הטלוויזיה
" כן, כבר הספקנו להכיר... " טס אמרה והביטה בבית הגדול שהייתה פה
" פעם ראשונה שאת פה , נכון? " בן שאל והנמיך מעט את הטלוויזיה
" כן... הבית שלך מדהים ! " טס אמרה והסתכלה על התקרה הגבוהה
" תודה... " הוא אמר " השפתיים שלך כחולות ! רוצה לשתות משהו חם? "
" לא... לא צריך , תודה... אני עוד מעט אתחמם "
" לא, לא... אני אכין לנו שוקו " הוא הלך למטבח
" תעלי בנתיים לחדר שלי... השני מימין " הוא צעק לה
" טוב " היא צעקה לו בחזרה ועלתה במדרגות
היא נכנסה לחדר השני מימין
הקירות היו צבועים בצבע כחול עדין ומכוסים בפוסטרים של להקות וזמרים
הרצפה הייתה מכוסה בשטיח שחור מקיר מקיר, והמיטה הגדולה הייתה מכוסה במצעים חומים עם משבצות כחולות וירוקות
בפינת החדר עמד שולחן גדול ועליו מחשב נייד ומערכת סטריאו משוכללת, בצד השני היה ארון גדול מעץ חום
היא התיישבה על המחשב והזיזה את העכבר
המסך השחור התפוגג, על שולחן העבודה היתה תמונה של בן וחבריו, וכמה חלונות שיחה הבהבו.
היא פתחה את החלון של נגן המוסיקה ולחצה על ה'פליי'
השיר Kiss Yourself Goodbye התנגן בחוזקה
טס הנמיכה את הווליום והמשיכה להסתובב בחדר
" באתי " בן אמר ונכנס לחדר
הוא הניח על השולחן מגש עם שתי כוסות שוקו גדולות וקערה עם חטיפי שוקולד
" תודה " טס אמרה ומיד לגמה מהכוס
" יש לך חדר יפה " היא אמרה
" תודה... תרגישי בבית " הוא חייך אליה
" אני אוהבת את השיר הזה " היא אמרה והסתכלה על המחשב
" כן, הוא יפה... אתמול הורדתי אותו "
הוא הניח את הכוס בחזרה על השולחן והביא כיסא מאחד החדרים בקומה
הם ישבו מול המחשב, טס מסתכלת בתיקיות ובן מסתכל איתה
" היי, זאת אני? " טס אמרה והסתכלה טוב באחת התמונות
" אהה כן... זה מהמסיבה של מייקל "
" אני בכלל לא דומה לעצמי פה " היא אמרה
בן סובב את הכיסא שלה אליו והסתכל עליה
אחר כך הביט בתמונה,
ואז שוב בטס
ראשיהם היו קרובים , הם הסתכלו בעיניים אחד של השניה
עוד לפני שהבין מה קורה, בן קירב את ראשו עוד
טס קירבה גם היא.
שפתיהם נפגשו ונסחפו לנשיקה רכה ונעימה
" מצטער " בן עצר פתאום
" על מה ? " טס שאלה
" לא יודע... " הוא חייך שוב את החיוך הקטן והנבוך שלו
טס קמה ומשכה אותו אל המיטה
היא דחפה אותו בחולשה והוא נפל עם גבו על המיטה
טס באה ונשכבה מעליו,
היא קירבה את ראשה והם המשיכו להתנשק,
משחררים את כל הרגשות שבהם דרך השפתיים והלשון
מדי פעם בן עצר ושאל אם הכל בסדר,
וטס תמיד ענתה לו שכן וחיכתה שהוא ימשיך.
הוא הפך אותה על גבה והתחיל לנשק אותה בצוואר, שניהם נהנים מכל רגע
-
" מה עכשיו? " בן שאל ונשכב לצידה של טס
" מה עכשיו? " היא שאלה בחוסר הבנה
" אנחנו... ביחד? " הוא שאל בתמימות
" לא... לא יודעת, אתה אוהב אותי? "
" אממ... אני, אה... " הוא התחיל להילחץ
" תירגע " טס צחקה " שאלתי כי רציתי לדעת אם השאלה שלך באה מרגשות "
" היא כן באה מרגשות " הוא נרגע וענה
" איזה רגשות? " טס שאלה ונשענה על פרק ידה
" אני... מחבב אותך. מאוד. ואני חושב עלייך הרבה ואני מתרגש שאני רואה אותך... "
" הוו " היא חייכה אליו ושיחקה בשיערו
" את אוהבת אותי? " הוא שאל אותה לפתע
" לא... אני גם כמוך "
" את רוצה שנהייה ביחד? " הוא שאל והתהפך על בטנו
" אתה רוצה? "
" כן " הוא ענה אחרי כמה רגעים של חשיבה
" אז גם אני , אבל נחכה עם זה קצת "
" נחכה בקוצר רוח " בן אמר ונשק לטס נשיקה רכה על השפתיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
