טס חזרה הביתה בשעת לילה מאוחרת.
הוריה ואחותה הקטנה, שעדין התקשתה לקרוא להם כך, כבר נרדמו מזמן.
היא פתחה את הדלת בעדינות, משתדלת לשמור על כמה שיותר שקט.
פס אור דק נשפך על הרצפה החשוכה.
טס שמעה קול של מים נשטפים באסלה, פתיחת דלת, וכעבור כמה שניות פס האור התרחב לצורה ברורה של מרובע.
" הבהלת אותי ! " ג'סי יצאה מהשירותים והניחה יד על הלב כשראתה את טס עומדת בחושך.
" מצטערת " טס אמרה בשקט וצחקה " למה את פה למטה? " שאלה
" לא רציתי שהרעש יפריע למעלה " ג'סי ענתה וכיבתה את האור
" נעלה? "
" כן, רגע " טס אמרה ונעלה את דלת הבית
את המפתח השאירה על קולב המפתחות ושתיהן עלו למעלה מתלחששות, הולכות בזהירות על קצות האצבעות.
רק כשנכנסו לחדר ווידאו שהדלת סגורה היטב, הרשו לעצמן להגביר את עוצמת הקול.
" אני הרוגה מעייפות " טס אמרה ופשטה מעליה את הפוטר הגדול
" מה עשיתם כל כך הרבה זמן? " ג'סי שאלה בתמימות
טס, שחשבה שג'סי מנסה להוציא ממנה את הפרטים המעניינים באמת, רק חייכה חיוך מסופק ולבשה על עצמה את חולצת הפיג'מה הגדולה. כששתיהן היו מאורגנות ומוכנות לשינה, נכנסו עמוק מתחת לשמיכה וכיבו את האור.
" עוד מעט קמים " ג'סי העירה אחרי כמה רגעים
" מה את עושה ערה בשעה כזאת בכלל? " טס שאלה והתהפכה לכיוונה
" ישנתי... ואז הייתי צריכה לשירותים, אז התעוררתי, ואז את באת והעייפות כבר עברה לי "
" אהה... גם אני לא ממש עייפה " טס התהפכה על גבה
" איך היה עם בן? "
" באמת היה לי מוזר שלא שאלת אותי איך שנכנסתי " טס גיחכה וג'סי איתה
" אין לי כוח לזה עכשיו... אני אספר לך בבוקר "
" אוי נו, אבל אני במתח " ג'סי אמרה במין קול מתחנן
" זה ארוך, ג'סי . אני אספר לך מחר " טס קבעה
" מרשעת " ג'סי אמרה בצחוק והתהפכה על גבה גם היא.
" טס...? " ג'סי שאלה אחרי כמה דקות של הרהורים
" כן? " טס ענתה תוך כדי פיהוק
" היה לך פעם חבר? "
" מה ?! מאיפה הבאת את השאלה הזאת עכשיו? "
" אף פעם לא סיפרת לי דברים מהעבר שלך... זה מעניין אותי " ג'סי התהפכה על הצד והשעינה את ראשה על פרק ידה
" כן, היה לי חבר... "
" איך קראו לו? "
" ניק "
" אהבת אותו? " ג'סי שאלה והזיכרונות התחילו להציף את טס
" כן... אבל הוא לא אותי. זאת אומרת, בהתחלה כן, אחרי זה הוא נשאר איתי רק בשביל מין " טס אמרה בנימה של עצב
" ו...? " ג'סי שאלה, מחכה להמשך
" ומה? "
" שכבת איתו ? "
" כן... " למרות החושך, טס יכלה את פרצופה המופתע של אחותה " לא היה לי אף אחד אחר. אבא שלי, זאת אומרת – האבא המאמץ שלי בכלל לא רצה אותי בבית, גם אח שלי... החברה הכי טובה שלי, אם יש דבר כזה בכלל, עברה למדינה אחרת והידיד הכי טוב שלי נכנס למרכז גמילה לקטינים. הייתי לדבר, לא יכולתי להרשות לעצמי לאבד את ניק "
טס דיברה ודיברה, מופתעת מהפתיחות שגלתה פתאום.
ג'סי הקשיבה בריכוז, מנסה לדמיין את אחותה במצבים האלו, מנסה להשמע כמה שיותר אופטימית, ופחות מרחמת.
היא ידעה שהדבר האחרון שטס רוצה זה רחמים.
" טוב, רוצה בל זאת לשמוע מה היה עם בן ? " טס שאלה פתאום, כנראה כדי לכפר על הזכרונות הלא נעימים מניק
" כן ! " ג'סי אמרה בקול קופצני " תספרי הכל, בלי להחסיר פרטים "
" טוב... " טס אמרה והחלה לספר את כל הסיפור.
מהרגע שנכנסה לביתו של בן.
" אז אתם... ביחד? " ג'סי שאלה בהתרגשות כשטס סיימה לספר.
" לא... "
" למה ?! "
" כי... " טס העלתה בראשה את השיחה עם בן " אנחנו לא אוהבים אחד את השני מספיק... עדיין "
" עדיין ... " ג'סי אמרה עם חיוך מרוצה על פניה
שתיהן התהפכו לכיוון השני, עם הגב אחת לשניה
" לילה טוב " ג'סי אמרה ופיהקה
" לילה טוב " טס השיבה לה בחזרה ורק חיכתה לרגע שתראה שוב את בן
* * * * * * * * * * * * * * * * * * * *
קמתי בבוקר במצב רוח טוב למדי והלכתי לשירותים עם פנים מחויכות.
כשסיימתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים חזרתי לחדר.
טס עדיין ישנה.
" קומי " אמרתי לה שוב וזרקתי עליה את חולצת הפיג'מה שלי
" אין לי כוח " היא אמרה בנימה מרוגזת והורידה את החולצה שנחתה על פרצופה
פתחתי את דלתות הארון הגדול והעברתי את עיניי על המדפים המלאים בגדים.
מזווית העין ראיתי את טס נכנסת גם היא לשירותים, ושמעתי את הדלת נסגרת אחרי כמה שניות.
הוצאתי מהארון סווטצ'ר לבן עם הדפס לבבות אדומים. מתחתיו לבשתי סריג שחור.
החלפתי את מכנסי הפיג'מה לג'ינס אפור וצר, ונעלתי נעלי בובה שחורות שמצאתי במגירה.
טס החליפה בגדים גם היא, ולאחר ארגונים אחונים ירדנו למטה.
מחלון המטבח יכולתי לראות את השמים הקודרים. ידעתי שזה יהיה יום גשום.
לאחר נסיעה מרגיזה באוטובוס, הגענו לבית הספר.
כשכבר היינו ישובים בכסאות ומוכנים לשיעור, נכנס המורה והודיע על מפגש שכבתי באולם הספורט
אספתי את הדברים בחזרה ונצמדתי לניקול.
נדחפנו בין כל הילדים בכניסה לאולם ולבסוף התיישבנו באחד הספסלים האחרונים.
" אשלי ! " קראתי לעברה כשנכנסה גם היא לאולם.
היא הפסיקה לדבר עם חברתה וסובבה את ראשה לכיוון הקול שקרא לה
בעיניה סקרה את היושבים וחיפשה מי קרא לה.
כשהבחינה בידה המנופפת של ג'סי, התקדמה לעברה
" רוצה סוכריה? " ניקול שאלה והתכופפה לכיס הקטן בתיקה שהיה מונח על הרצפה
" כן... " עניתי והנחתי את התיק ליד הרגליים שלי
" היי " אשלי אמרה ופילסה את דרכה בין היושבים
" היי, בואי שבי " עניתי לה וסימנתי לה עם ידי את המקום לידי
" אוקיי " היא הורידה את התיק הכבד מגבה
" קחי " ניקול אמרה והתיישרה.
היא הביאה לי סוכרייה בעטיפה ורודה.
כשמבטה נפגש עם מבטה של אשלי, שתיהן החמיצו פנים והסתכלו ישר.
" סליחה, שקט בבקשה " המנהלת צעקה ומחאה כפיים במהירות
לאחר כמה רגעים גם הלחשושים הפסיקו.
" עוד מעט תכנס גם שכבת י"א " היא התחילה לדבר וחיוך קטן נפרש על הפנים של שלושתנו
" לפני שהם יגיעו, אני רק אגיד שהתכנסנו כאן כדי לדבר על כמה שינויים משמעותיים שיתרחשו בבית הספר לשכבות שלכם "
כשסיימה את המשפט, דלתות האולם נפתחו שוב ותלמידי שכבת י"א נהרו פנימה ברעשנות ובקולניות. לאחר כמה דקות מייגעות שבהן ניסתה המנהלת להשתיק את כולם שוב, היא הצליחה.
מייקל, שהתיישב עם תום, ג'וש ועוד ילדים שלא הכרתי כמה ספסלים מתחתינו, הסתובב אליי והפריח לי נשיקה באוויר.
פתאום אפפה אותי מן תחושה מוזרה, כאילו שחכתי משהו, כאילו משהו צריך לקרות.
החזרתי לו גם, ולפני שהספיק לקלוט, ראיתי אותו מוציא משהו מהתיק המשובץ שלו. הוא פתח מחברת שורות רגילה ורשם משהו אל אחד הדפים החלקים.
כשווידא שאף אחד לא רואה, הוא הסתובב אליי והחזיק לכיווני את המחברת. לאחר כיווץ עיניים הצלחתי לקרוא את מה שרשם.
היה כתוב בצע שחור ומודגש תאריך, ולידו לבבות קטנים.
הרצתי את התאריך המוכר בראשי כמה פעמים וחייכתי אליו כאילו הבנתי את כוונתו.
" או מיי גאד " סיננתי בשקט בין שיני
" מה קרה? " ניקול ואשלי הסתובבו אליי
" היום יש למייקל ולי חצי שנה "
" מה? " אשלי שאלה
" היום יש למייקל ולי חצי ש-"
" שמעתי אותך! " היא קטעה אותי " איך שחכת? "
" לא שחכתי ... " עשיתי פרצוף תמים
" כן את כן " ניקול אמרה והסתכלה עליי במבט מזלזל
"מה אני אעשה? " שאלתי בלחץ והתחלתי להקפיץ את רגלי
" תגידי שאת לא מרגישה טוב ושאת צריכה להישאר בבית " אשלי הציעה
" הוא יבוא אליי, אני מכירה אותו "
" למה את לא יכולה להיפגש איתו היום? "ניקול שאלה
" כי לא קניתי לו כלום ! לא התכוננתי... אני לא מאמינה שזה ככה ברח לי מהראש "
" ניסע לקניון ישר אחרי הלימודים "
" כן, גם יש לי מספיק עליי מספיק כסף " אמרתי והוצאתי את הארנק ממעמקי התיק
" אז יופי, קבענו " אשלי סיכמה .
הסתכלתי על היושבים הרבים בעולם אז שעיני קלטו את ג'יימס.
הוא ישב בקצה האולם ליד ילדים שלא הכרתי.
הוא נראה מרוחק ומהורהר.
פתאום הרגשתי צורך אז לדבר איתו, הייתי חייבת לדעת מה קרה עם אמה.
לאחר שעה וחצי של דיבורים והסברים מפי המורים השונים, נגמרה ההתכנסות והתכוננו לחזור לכיתות.
כולם קמו בבת אחת ויצרו בלאגן גדול.
רק אחרי שהצלחתי להשתחל בין כולם למסדרונות הגדולים, הצלחתי לנשום לרווחה.
" אוף, כולם דרכו על הנעליים החדשות שלי " ניקול אמרה והתכופפה לנקותן
הרגשתי מישהו אוחז בידי ומושך אותי,
בשניה הראשונה חשבתי שזה מייקל, כשסובבתי את ראשי ראיתי שזה ג'יימס.
הוא גרר אותי לסוף המסדרון ונראה לחוץ.
" מה קרה? " עצרתי אותו ונשענתי על הקיר
" דיברתי עם אמה " הוא ענה
" ו... ? " שאלתי בסקרנות והתיישרתי
" מה קורה אחי? " אחד החברים של ג'יימס עבר וטפח את גבו
ג'יימס ענה לו תשובה קצרה וחייך חיוך קטן ומאולץ
" ג'יימס , תספר לי " האצתי בו
" יש לה... " הוא עצם את עיניו ולקח נשימה עמוקה
" יש לה לוקמיה, ג'סי "
רק אחרי כמה שניות ארוכות הגבתי
" לוקמיה? "
" כן, זה סרטן הדם... "
" אני יודעת מה זה ! " הרמתי קצת את קולי
" איך יכול להיות? " אמרתי בשקט
" אני לא יודע " הוא נשען על ידי והחזיק את ראשו בידיו
" אני לא מאמינה " אמרתי, באמת התקשתי לעכל
" איפה היא עכשיו? "
" בבית... היא נראית הרוסה, ג'סי. אני לא יכולתי לראות אותה ככה "
" מה זאת אומרת הרוסה? "
" היא כל הזמן בכתה, כל דבר קטן כאב לה, היא חיוורת נורא "
" אני מקווה מאוד שלא עזבת אותה " אמרתי בטיפשות
" מה פתאום ! " ג'יימס נחרד " אני לא מתכוון לעזוב אותה לבד " הוא נשמע מרוגז
" מצטערת... " אמרתי בבושה
המשכנו לדבר מעט ואז נשמע הצלצול
חזרנו כל אחד לכיתתו.
הייתי מוטרדת ממצבה של אמה, שבכלל לא שמעתי את מייקל קורה לי
" ג'סי ! " הוא צעק בקול ותפס את ידי
" מה... היי " אמרתי וחייכתי אליו
" מה יש לך ? " הוא צחק
" כלום, סתם חשבתי על מישהו "
" עליי? " הוא שאל ונצמד אליי
" ברור שעלייך " שיקרתי
" אנחנו יוצאים היום, כן? "
" כן, ברור ! " ניסיתי להישמע משכנעת
" יופי, כבר חשבתי ששכחת "
" אני? שחכתי ? " אמרתי בלגלוג
" מה פתאום ! "
" יופי " הוא גיחך " אז אני אתקשר אלייך אחרי זה " הוא אמר ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים
נכנסתי לכיתתי במהירות והתיישבתי על הכיסא
המורה, שכבר הייתה בתוך הכיתה, לא שמה לב שרק עכשיו נכנסתי.
אחרי 5 שעות מייגעות של לימודים,
ניקול ואני מיהרנו לתחנת האוטובוס
אשלי הגיעה מיד אחרינו, ואז האוטובוס.
אחרי נסיעה קצרה של כמה דקות, הגענו לקניון.
בלי לחשוב פעמיים, רצנו פנימה וישר התחלנו בחיפוש אחר המתנה המושלמת למייקל.
" את צריכה לקנות לו משהו מצחיק " אשלי אמרה והסתכלה על חבילת תחתונים עם משפטים מצחיקים
" לא " ניקול הסתכלה עליה במבט מזלזל " את צריכה לקנות לו משהו שיראה כמה את אוהבת אותו "
" אני אקנה לו גם וגם ! " אמרתי אחרי שכבר נמאס לי מהוויכוח המטופש בין ניקול לאשלי
שתיהן החמיצו פנים ועברנו לחנות אחרת.
" אולי תדפיסי לו חולצה? " אשלי שאלה והצביעה לעבר דוכן הדפסות
" כן, זה רעיון טוב " אמרתי וניגשנו למוכרת
לאחר התלבטויות קשות , בחרתי חולצה שחורה .
מקדימה הדפסנו תמונה שלי ושל מייקל שמצאתי בארנק, ומאחורה הדפסנו " שייך לג'סי 3> "
אהבתי את החולצה.
שילמתי עליה מחיר סביר והמשכנו להסתובב
" זה כל מה שאת קונה לו ? " ניקול שאלה והסתכלה בתוך השקית
" כן... כבר דיברנו על זה פעם, לפני הרבה זמן, ושנינו הסכמנו שלא צריך מתנות יקרות בשביל להראות למישהו שאתה אוהב אותו "
" הוו... איזה חמודים " אשלי אמרה ושמה את כפות ידיה על הלחיים
* * * * * * * * * * * * * * * * * * *
" איך זה? " מייקל שאל את תום והוציא מתוך הקופסא טבעת דקה בצבע זהב
" יפה, למה זה ? " תום שאל
" לג'סי ! זו טבעת מחויבות "
" טבעת מחויבות? "
" כן, זה שאתה רוצה להיות עם חב-"
" אני יודע מה זה " תום קטע אותו ואמר בזלזול " אבל אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לתת לה? "
" למה לא? " מייקל שאל והחזיר את הטבעת לקופסא
" כי טבעת מחויבות מביאים רק כשרוצים להיות ביחד לנצח , אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה? "
" כן, אני אוהב אותה. " מייקל קבע
" טוב, אז בהצלחה "
* * * * * * * * * * * * * * * * * * *
אחרי שעות ארוכות של חיפושים סוףסוף עלינו על האוטובוס בחזרה הביתה
" אני חושבת שאני ארד פה " ניקול אמרה כשהאוטובוס עצר בתחנה הלא נכונה
" למה? " שאלתי ופיניתי לה את הדרך
" אני אלך לתום... הרבה זמן לא הייתי אצלו "
" טוב, תהנו... " אמרתי ונפרדתי ממנה לשלום
אחרי כמה שניות האוטובוס המשיך לנסוע.
השעה הייתה כבר מאוחרת, קיוויתי שאמא לא תכעס
אשלי ואני ירדנו ביחד בתחנה
" את בטוחה שזאת מתנה טובה? " שאלתי בחשש
" כן, אני הייתי שמחה לקבל כזה דבר. אל תקשיבי לניקול... "
" לא יודעת, היא די מבינה בדברים האלה "
" היא לא " אשלי אמרה במרמור " יהיה טוב, תאמיני לי "
היא נפרדה ממני לשלום והלכה לביתה
עמדתי בחזית הבית.
הנחתי את השקית שהחזקתי על הרצפה והוצאתי מהתיק מפתח
כשבאתי להכניס אותו לתוך המנעול הדלת נפתחה
" איפה היית כל היום? " טס שאלה אותי
" קניתי מתנה למייקל.. יש לנו היום חצי שנה " אמרתי בשמחה
" אה! מזל טוב! " טס חיבקה אותי בעדינות
" לאן את הולכת? "
" סתם... להיפגש עם כמה חברות "
" אהה, אוקיי... תהני " אמרתי לה ופתחתי את דלת הבית
" ואחרי זה אני הולכת לבן " היא אמרה והסתלקה עוד לפני שהספקתי להגיב
הגעתי הביתה והורדתי את הבגדים הכבדים מעליי
התקשרתי למייקל וקבענו שניפגש אצלי בבית,
שאין טעם לצאת כי במילא קר ואין מה לעשות
נכנסתי למקלחת.
חיכיתי כמה שניות קפואות עד שהמים יתחממו ונכנסתי למקלחת.
כשיצאתי, החלפתי לחליפה ביתית ונחמדה.
התאפרתי קצת ויבשתי את השיער עם פן.
הסתרתי את השקית עם המתנה מתחת למיטה וירדתי לפתוח למייקל את הדלת
" היי " הוא אמר והביא לי נשיקה ארוכה
" היי "חייכתי אליו חיוך קטן ומשכתי אותו אחריי לחדר
חזרתי למטה להביא לנו שתייה ומשהו לאכול.
" חצי שנה, ג'סי " מייקל אמר איך שנכנסתי כלא מאמין
" אני יודעת " אמרתי והתיישבתי עליו
בחרנו ביחד רשימת שירים והפעלנו אותה
כשהתיישבתי עליו הרגשתי משהו קשיח בכיסו
" ג'סי... " הוא אמר והקים אותי ממנו
" חשבתי שאני אצליח להתאפק... " הוא החזיק בידי והושיב אותי לידו על המיטה
" אבל אני רוצה להביא לך את זה " הוא אמר והוציא מכיסו קופסת קטיפה שחורה
לקחתי את הקופסא מידו ופתחתי אותה
" זו טבעת מחויבות " הוא אמר כשראה שאני לא מבינה
" אני... אני יודעת " אמרתי והוצאתי אותה
" אני יודע שזה אולי מוקדם מדי... אבל אני אוהב אותך, ג'סי... ואני רוצה להיות איתך תמיד " הוא חייך אליי את החיוך הקטן שלו והרגשתי איך אני נמסה.
" מייקל, זה... " חיפשתי את המילים להגיד,
אבל לא מצאתי.
קרה משהו והייתי צריכה לכתוב את כל הפרק מחדש !
(אז בגלל זה הוא יצא קצת מעפן)
הפרק הבא יהיה יותר יפה, מבטיחה.
תודה לכל מי שהגיב בפוסט הקודם 3>3>3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
