שוב לא הספקתי להגיד לה שאני אוהבת אותה..
וזה היה הקיץ האחרון שלנו ביחד..........
נישקתי את אימי על הלחי... ונישבעתי לה שאני ישמור על עצמי אפילו שהיא כבר לא שמעה אותי...
השארתי אותה שם על המדרגות עם החולצה שלי שמחסה לה את הפנים וחזרנו לטבריה...
שהגענו לטבריה שירן חיבקה אותי ואמרה שהיא מאוד מצטערת על מה שקרה...
החיבוק שלה מאוד חיזק אותי..
היא פנתה לביתה...
אני:"ערן.. לאין אתה הולך?"
ערן:"לבית שלי.."
אני:"ולאין אני הולכת?"
ערן:"גם לבית שלי...אלה עם כן את רוצה לחזור לבית שלך..."
אני:"אני רוצה ללכת לקחת את הדברים שלי ... אוקי?"
הלכנו אליי הביתה ולקחנו את כל מה שאני צריכה ואוהבת...כולל תמונה של אימי ואחותי...
נסענו באוטובוס לבית של ערן...
לא באמת לקחנו את מוקי אבל הוא נישאר שם....חיכה לנו...
אני:"אני ממש עייפה..אני יכולה לישון?"
ערן:"בטח מתוקה שלי.."
אני:"תודה.."
נכנסתי למיטה של ערן ונירדמתי...
אני:"בוקר טוב.." העיינים שלי היו נפוחות וענקיות מרוב בכי...
ערן:"בוקר טוב"
אני:"מה אוכלים? אני ממש גוועת"
ערן:"רוצה חביתה?"
אני:"יאללה"
ערן:"בואי..."
ערן הכן לי את החביתה הכי טעימה שאכלתי בימיי..זה היה כל כך כייף...
ערן:"נו ...רוצה להיכנס למים קצת?"
אני:"יאללה..."
נכנסנו למים... הוא גרם לי לשכוח את כל הדברים והרגעים הרעים שעברתי... שחכתי הכל... רק פחדתי ממשהו אחד..
שזה יהיה הקיץ האחרון שלי...
המשך יבוא...
סליחה על הפרק הקצר אבל בא לי להשאיר אותכם במתח :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
