אני הולכת להיות אחות של הבת שלי.. אני הולכת להיות אמא בגיל 17.
יואב לקח אותי ונסענו לבית החולים יוספיטל...
הוא נסע כל כך מהר... לא הספקתי אפילו לראות את הדברים החוץ זזים..
כשהגענו הוא רץ לרופא ואמר לו :"הילדה עוד שניה יולדת" הרופא בא ותפס אותי ביד הוא הכניס אותי לחדר הלידה...
פתאום הרגשתי כמו דקירה בבטן.. ממש חזרה... ממש הרגשתי שאני הולכת להיתפוץץ!
"אחחח" צחרתי.. יואב רץ אלי והיה כולו מבוהל "מה קרה? מה קרה?" והאחות מהצד אמרה "אין לך מה לידאוג.. זהו רק ציר"
הרגשתי כל כך רע...
אחות:"מה את מרגישה ?"
אני:"כואב בבטן"
אחות שאלה את יואב:"איך קוראים לה בבקשה?"
יואב:"טלי"
אחות:"ומה אתה בשבילה?"
יואב:"אני הבוס שלה"
אחות:"הבוס? כאלו בעלה?"
יואב:"לא מפתאום.. אני הבוס שלה בעבודה"
אחות:"אוו... יפה לך"
אחות דיברה אלי...
אחות:"טלי תלחצי חזק... תלחצי חזק , תקחי נשימות ארוכות"
שעות ארוכות הכל היתנהל ככה... נשימות לחיצות נשימות לחיצות.. וכלום לא באמת קרה..
רק בשעה 7 וחצי בבוקר הרופא צועק :"יש פתיחה של 8 וחצי ס"מ תדחפי"
דחפתי ודחפתי והרגשתי כואב בכל הגוף... אבל הייתי כל כך מרוכזת בזה אני הולכת לגדל ילדה.. ילדה משלי.. את גאיה.
אחרי כמה דחיפות הרופא צועק:"אני רואה ראש.. תלחצי הינה היא יוצאת!"
ובאמת בפתאום בבום היא יצאה... הם חתכו את חבל התבור.. והראו לי אותה.. היא הייתה מיוחדת ביופיה.. היא הייתה פשוט מדהימה!
הם שתפו אותה מכל הדם והליכלוך.. שקלו אותה ועשו לה בדיקות נוספות..
היא שקלה 3.400 ק"ג .. היא הייתה פשוט מושלמת...
היא הייתה חיקוי שלי.. שחרחורת מאט עם עיניי חתול...
כל כך רציתי להרזיק אותה אבל הם לא נתנו לי... וכשהם סיימו את הכל.. הם נתנו לי אותה..
הוא הייתה קלה כל כך...
אני והאחות שמנו לה חיתול.. היא לימדה אותי להלביש אותה ולקלח אותה.. הייתי הכי מאושרת שבעולם.. לא הייתי מוכנה להוריד ממנה את הידיים אפילו לשניה...
ובאמת.. יואב כל יום הגיע לכן הוא אם אישתו והילדים... אישתו עזרה לי עם הכנת האוכל לגאיה ועזרה לי להלביש ולהאכיל ונתנה את כל הלב באמת..
אני אמא... אני אמא בת 17...
עד שאחרי 4 ימיים נסעתי הביתה..
ואני הפעם באמת לבד... למדתי לטפל בה ולהחליף לה תיתולים לבד...
אני לא בודדה עכשיו...
היא היתעוררה כל חצי שעה בלילה אבל לא נורא.. סלחתי לה...
היום רשמית גאיה בת חודשיים... היא כל כך מתוקה וחייכנית...
העיניים שלה כל כך גדולות שאין בנאדם ברחוב שלא מסתכל עלייה...
יום אחד שטיילתי בטיילת עם גאיה בעגלה פגשתי את גיא...
גיא:"היי"
אני:"שלום.."
גיא:"נו... ילדת את התינוק שלך?"
אני:"את התינוקת דבר ראשון וזאת התינוקת שלנו.."
גיא:"את לא רצינית נכון?"
אני:"לא אני לא רצינית אני סתם מסתובבת עם אבטיח בעגלה של תינוק! מה נראה לך?"
גיא:"חשבתי שלקחת פוסטינור ואת סתם לא מדברת איתי.."
אני:"לא.. לא לקחתי פוסטינור.. התינוקת שלך כבר בת חודשיים.."
גיא:" אני יכול לראות אותה?"
אני:"כן.. הינה היא"
גיא הביט בעגלה.. הוא היה בהלם מוחלט.. הוא ממש לא ידע מה לעשות עם עצמו...
גיא:"וואו.. היא מדהימה... היא קופי שלך הא?"
אני:"מזל"
גיא:"איך קוראים לה?"
אני:"גאיה"
גיא:"או.."
הוא הביט בה מבטים ארוכים.. היא הקסימה אותו ביופיה ובצחוקה המתוק...
גיא:"טוב.. נדבר.."
אני:"ביי"
גיא:"ביי.."
התחלטי ללכת במהירות לאורך הטיילת וניסיתי הגיע הביתה הכי מהר שאני יכולה..
אבל כל כך רציתי שגם הורי יפגשו לראשונה את נכדתם...
למרות כל העצב שהיה בי בגלל שגיא הגיע מאיזה שהוא מקום החלטתי ללכת להוריי...
המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
