אני:"אני מחברת ההובלות אני צריך לראות איפה להוריד את הדברים שלה"
מזכירה:"אוקי באו אני יקח אותכם לדירה.."
ואכן הגענו לדירה...
פתחתי את הדלת והדירה הייתה ריקה לגמרי...
חוץ מקומקום חשמלי ומקרר קטן לא היה בא כלום וחשבתי לעצמי "איזה מזל שהבאתי הכל מהבית באילת"
מאור:"טוב את רוצה שאני ילך להביא את כל הדברים?"
אני:"אני ישמח..."
מאור יצא והלך להביא את הדברים... ישבתי על הריצפה והבטתי בגאיה.. היא היתה כל כך מתוקה שהיא ישנה...קיוותי לפחות שהיא תישן עד שאני יסיים לסדר פחות או יותר את הבית...ואז נכנסה אישה עם כובע טמבל ומכנס מעל הפופיק...
אישה:"שלום שלום.. איפה אימא?"
אני:"אני בעלת הדירה"
אישה:"או אני מצטערת.. פשוט ראיתי תינוקת ואותך וזה...רגע מה את אמא?"
אני:"כן..." קמתי מהריצפה "נעים לי מאוד" ולחצתי לה את היד...
אישה:"שלום אני שרה... אני גרה כאן ממש לידך.. אני כבר שנים בקיבוץ.. אם יהיו לך שאלות וכל מיני את מוזמנת לפנות אליי.."
אני:"יש לי שתיי שאלות.."
אישה:"שאלי מתוקה.."
אני:"אממ... עד איזה שעה עובדים במפעל..? איפה שמים את הילדים הקטנים... ובמקרה שלי את התינוקת.. ועוד שאלה בעצם... מתי אני צריכה להתחיל לעבוד?"
אישה:"אוקי עובדים כן משעה 8 בבוקר עד שעה 5 בערב...וב12 וחצי יש ארוחת צהוריים במפעל... את הילדים שמים בגן הילדים שכמובן לא יעלה לך כסף.. שהוא נימצא ממש קרוב ו.. את צריכה להתחיל לעבוד שבוע הבא."
אני:"יש לי שבוע לעבוד ולהכיר את הקיבוץ?"
אישה:"כן חמודה."
אני:"וואי תודה ממש עזרת לי...שרה."
אישה:"בבקשה" וחייכה ויצאה מדירתי...
בנתיים מאור בא על נגלה אחת של דברים...
אחרי שהוא סיים להעביר את כל הדברים...נתתי לו כוס מים קרים...
מאור:"תודה... טוב אני הולך.."
אני:"אממ בסדר"
מאור:"ביי חמודה..."
אני:"ביי"
הוא היסתובב והתחיל ללכת.. ושניה לפני שסגר את הדלת אחריו....
מאור:"את רוצה שאני ישאר לעזור לך?"
אני: צחקתי "כן אני ישמח"
הוא חזר והתחלנו לפרק את הדברים מהארזים ולסדר את הבית...
אחרי שסיימנו וכמעט כל דבר היה במקומו שטפתי את הבית.. ובדיוק איך שסיימתי גאיה היתעוררה וביקשה לאכול.
ישבתי איתה בפינת האוכל שמאור סיים להרכיב והאכלתי אותה... הוא ישב לידי והסתכל...
אני:"מה?"
מאור:"סתם..."
אני:"אין לך חברה?"
מאור:"לא"
גאיה סיימה לאכול... הנחתי אותה בלול והיא שיחקה עם עצמה.. אמרתי תודה ענקית לה' שנתן לי ילדה כל כך שקטה ורגועה כמו גאיה.
ישבנו על הספה אני ומאור והבטתי בדירה... והתחלתי לראות ממש את הבית שלי כבר... שמחתי שאף אחד מאילת לא יושב לי על הראש.
מאור שאל אותי בביישנות:"יש לך טלפון נייד?"
אני:"לא...זרקתי את הסים שלי אבל אני ניחה שיש טלפון כאן בדירה..."
ניגשתי אל הטלפון שהיה בדירה וקראתי את הדף שהיה לידו.
היה רשום שמי שרוצה את קו הטלפון דרך הקיבוץ צריך לשלם דמי שיחות ודמי שירות. אמרתי לעצמי שאת זה לא תהיה לי בעיה לשלם ואישרתי, עכשיו יש לי טלפון בבית. ונתנו לי א המספר..
אני:"אוקי אתה רוצה את המספר שלי בבית?"
מאור:"מאוד.." וחייך חיוך מבוייש..
אני:"תרשום.. 04-9576682"
מאור:"תודה.."
ירד הערב והייתי מאוד עייפה... מאור כבר נסע הביתה ואני לקחתי את גאיה בעגלה והלכתי לחדר האוכל לאכול.
היו שם המון אנשים..
ישבתי באיזה שולחן לבד ואכלתי לי בנחת...
לפתע ישבו לידי שתיי בנים חונונים מהקיבוץ...
ילד א:"שלום שלום...חדשה בקיבוץ?"
אני:"כן"
ילד ב:"אני אורי והוא יוגב...איך קוראים לך?"
אני:"טלי וזאת הבת שלי גאיה.."
יוגב:"יש לך ילדה?"
אני:"כן..."
יוגב:"בת כמה את?"
אני:"18 פלוס"
יוגב:"הא כמונו... את גם עובדת במפעל?"
אני:"כן אני מתחילה בשבוע הבא.."
יוגב:"יפה לך.."
אורי:"איפה את גרה בקיבוץ... בצד הכינרת או בצד ההרים"
אני:"מה?"
אורי:"מה את רואה מהחלון?"
אני:"כינרת"
אורי:"הם גם אני גר בצד הזה.. יוגב גר בצד השני"
אני:"יופי"
יוגב:"יש לך חבר?"
אני:"כן" למרות שלא באמת היה לי...
יוגב:"חבל..."
שניהם קמו מלידי וחזרו לשולחן שלהם...
שסימתי לאכול לקחתי את התיק שלי ואת ההעגלה של גאיה וחזרתי לחדרי...
השעה הייתי 12 וחצי בלילה.. ושמעתי דפיקות בדלת...
המשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
