אנדרי שלי
אנדרוכה היפה שלי
כמה שאותה שנה היתה נוראה מישום מה אני תמיד אזכור אותה בתור דבר כל כך קסום וניפלא ...
עברו כימעט ארבעה חודשים מאז שניפגשנו בפעם האחרונה
כל הדרך לשם היתי את מי בעצם אני הולכת ליפגוש
מה אני יגיד ? איך הוא יראה ? מה הוא יגיד ..
איזה סוג של נשיקה ניתנשק איך הוא יחבק אותי
עם הברק הישן בעיניים שלו כמו בכל פעם שהוא היה רואה אותי יחזור ...
עם הוא יחייך ... עם עדייין יש פה אהבה ?
תהיתי עם אני יצליח לספר לו ל האחר שיש בלב שלי עכשיו
תהיתי עם יש בו עדיין אהבה אליי
החיבוק היה קריר אל פי שהוא חיבק אותי בלהט ילדותי שכזה
השער היה קצר וישר
הוא עדיין היה רזה עם חיוך כובש
השיחה היתנהלה כרגיל כאילו לא עברה שניה מאז פגישתינו האחרונה
מאז הפעם האחרונה שהוא נישק אותי
אנדרי שלי, או אנדרי שלי
לא כל כך שלי מיסתבר
כשהו סיפר לי הזמן לשניה עצר מי היה מאמין ....
זה לא שאני לא שמחה
זה לא שאני מקאנה....
קשה לי עם זה שהם היתחילו עוד כשההינו ביחד
עצוב לי שהוא לא שלי
כואב שהוא הולך שזה לתמיד
אבל הוא מאושר ואין דבר יותר טוב שאני יכולה לבקש ....
זה ניגמר מיזמן
והיום באופן רישמי
מה שמצחיק זה שפעם הוא רצה להיתחתן איתי
פעם הוא אהב אותי, אותי ורק אותי
Bloody-Mary
בבלוג זה
בכל הבלוגים
