שואלים איך זה להרגיש בן 18?
אני לא יודע או שאולי אני לא מרגיש.
בכל אופן, חגגתי את היומולדת 18 שלי אתמול.
היום התחיל דווקא כרגיל, באופן השלילי של המילה, כרגיל לימי הולדת; ביצפר, כמה קריאות מזל טוב, לחיצות ידים, חיבוקים, נשיקות מזוייפות, כאילו שאנשים באמת זוכרים, למרות שחלקם המצומצם דווקא כן זכר, הייתה הרגשה של רגילות כזאת.
בזמן ההפסקה רצתי וחיפשתי איך לארגן את הארוחה החינמית שמגיעה לי במסעדת 'פאפאגאיו', למי שלא מכיר, זאת מסעדה ברזילאית שעובדת בשיטת אכול כפי (או לפי) יכולתך, שמגישה בשרים.
לצערי הרב בשר לבן לא היה שם אבל בשרים אחרים, בקר בעיקר היה והבשר, איך אומרים, ללקק את האצבעות, התמלאתי דווקא די מהר, אולי כי אכלתי כמעט כל דבר אפשרי.
לקחנו את אבא מהעבודה ואכלנו שם עד איזה 5.
הספקנו בדיוק לקנות אוכל להתנחלות שהייתה לי מאוחר יותר והגעתי לשיעור הגיטרה שלי אצל עופר, האשכנזי השחום, משחיז הסכינים, הגיטריסט הדגול של להקת פישיבום! הגדולה ביותר, , כשהוא הסתיים, אני מקבל שיחה מאיל, הוא נשמע כאילו שמישהו אצלו נפטר (חחחחטפו.. טפו טפו), 'אני מתחנן, תגיע אלי' הוא אומר, אני אמור לנסוע הביתה, להתכונן להתנחלות המצומצמת אצלי, הסכמתי להגיע, אפילו שחניתי את האוטו באופן עקום לגמרי נכנסתי, ושם חיכו לי, בלובי של הבניין: רות, איל, אסף, בשה, דימה, שרון, סטיב, אביטל, אניה, בלה שכמעט הפתיעו אותי (אלמלא הייתי רואה אותם בזווית העין), אבל היה נחמד לשמוע אותם צועקים 'מזלטוב', זה העלה הרבה המון חיוך ושמחה על פני, הם הביאו לי דלי מלא ממתקים, פשוט ככה, דלי מלא ממתקים, קיבלתי גם פוסטר עם מלא מלא ציטוטים של הסימפסונס וגם חולצה של אח שלי תלוי (תודה להוגי הרעיון!!!) ועוד חולצה עם הכתובית - 'גם אני נפגעתי ע"י ירמי קפלן", שאני חייב לתת קרדיט ענק להוגי הרעיון, למי שלא שמע את הסיפור, אדון קפלן, בהופעתו בכפר המוזיקה של קוקהקולה - 'קולהרוק', שתה לנוחיותו פחית בירה בזמן שהופיע, ואחריכן הבנזונה זורק עלי את הפחית, אני מתבונן ימינה ושמאלה ורואה את כולם מסתכלים לשמים, מסתכל גם ואז רואה את זה, זה ציפור? לא... זה מטוס? לא... זה סופרמן צבוע מוזר? לא... זאת פחית בירה, אני לא מצליח להגיב והיא פוגעת בי ומאז אני מתנכר לירמי קפלן....
נסענו ב-2 מכוניות לביתי, שם היה חדרי המאוד מבולגן ואמא שכבר הכינה קערות עם במבה ודובונים, כולם הגיעו, הגיעו גם ליבת, לזמן קצר מאוד, קארין, אנה (דאבל פיקאפ) בלקינד ולירז שפשוט שימחו אותי ביותר, התנחלנו, כולם אמרו ברכות יומולדת והרימו טוסט. היה פשוט מצויין, אנשים הלכו לאח שלי, אנשים נשארו איתי, התנחלות רגילה, אני שמחתי מאוד מאוד, אני ואסף עשינו כמה דואטים בגיטרה, לבסוף הסעתי את הנותרים לביתם.
איך זה להרגיש בן 18? לא יודע או שאולי אני לא מרגיש.
אבל כרגע אני מרגיש טוב מאוד, לא בגלל שאני בן 18, אלא בגלל שאני מוקף באנשים כל כך טובים ואוהבים.
תודה לכם.
שורת הכותרת מתוך - הפארודיה על מטאליקה מתוך המופע של מטאליקה
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
