Silent Chaos

ביום שישי אפור שכזה,

אפור לא בצבע אלא באופי...
שישי בערב ואני כרגע בבית. בלי שום תכנון של 'לאן לצאת' או 'מה לעשות'
שומע עיבודי Swing לשירי רוק מוכרים של פול אנקה.

מצאתי את עצמי מסדר את החדר, אולי בחיפוש של משהו - למרות שכבר שכחתי מה אני מחפש
מצאתי באחת הפינות של אחת המגירות באחת מהארוניות שלי מלא מלא פתקים ומכתבים מאנשים שכתבו לי אותם.
בנוסף לים של דברים אחרים, אני 'אוסף', למרות שמילה יותר נכונה תהיה אוצר, אני אוצר פתקים ומכתבים אלה.
מצאתי את עצמי יושב וקורא פתקים מאנשים שלא בדיוק יודעים איך אני מרגיש כלפיהם, אנשים שתקופתם כבר עברה, אנשים טריים יחסית בחיי.
פתק ועוד פתק ועוד פתק, רגש ועוד רגש ועוד רגש...
ברכת יום הולדת, מכתב טיסה לסקי באיטליה, פתק אהבה, נר חצי גמור
יותר מידי זכרונות, יותר מידי התחרטויות, יותר מידי אכזבות - בעיקר מהמצב, שלא עשיתי מה שרציתי, מה שחשבתי שיהיה נכון...

כל אלה שכתבו וקוראים פה
You'll be in my Heart - כמו שהשיר אומר.
תודה על זמנים טובים וזמנים טובים יותר