אז מסתבר שהזמן שאני אכתוב את שלושת הדברים שאני רוצה לספר שלא ידעתם עליי
1. מגיל צעיר היה לי קשר מיוחד לטבע ולמים. בגיל שנה בערך, ההורים שלי, שהיו מהמטיילים - כל עניין השינה בחיק הטבע, קמפינגים, היו פה ושם במסעות שבינהם כללו גם שייט בסירה (ברוסית זה נקרא ביידארקה), סוג של קיאק.
אני כמובן, כבר בגיל שנה הייתי מוצמד להורים שלי, אבל תוכניות טיפה השתבשו ובאותו מסע - כשהייתי בן שנה, התהפכתי על הסירה לתוך המים הקפואים של איזה נהר.
הגענו לארץ בשנת 1992 והתמקמנו בקיבות שדות ים (ממליץ לכל מי שיכול לבוא לבקר!), הקיבוץ ממוקם ממש ליד האמפיתאטרון בקיסריה.
כשמו - כן הוא, שדה של ים, אם מישהו עוקב אחרי תחרויות שיט וגלישה, לא פעם תשמעו מאנשים את השם שדות ים כמקום בו הענף מפותח.
לפי כל מסורת הקיבוץ ביליתי את הילדות שלי בים, בפעם אחת, בגיל 6 או 7, כשהייתי עם אבא בים, אני נכנסתי למים והוא נשאר על החוף, טייל עם הכלב (שאת סיפורו אני אספר בפעם אחרת), נכנסתי עד גובה הברכיים, עד המותן והמשכתי להכנס, שחיתי קצת ואז גיליתי שמסחפתי קצת יותר מידי לתוך הים, ניסיתי לשחות לעבר החוף אבל זה לא נראה כאילו התקדמתי. התעייפתי וניסיתי לצוף במקום - בלי הרבה הצלחה. אני זוכר מאז את המראה - שאפשר לדמות אותו בתור מה שרואים בסרטים - קו המים עולה ויורד, רגע אחד רואים את החוף ורגע אחר בתוך המים, התחלתי לצעוק - אבל לא להרבה זמן, התחלתי לשקוע, בלעתי הרבה מים. אני זוכר טוב ששכן מהקרוואן ליד (כן, גרתי בקרוואן), קלט את זה ורץ לקרוא לאבא שלי, אני זוכר טוב שבאותו הרגע עברה לי בראש המחשבה - 'איזה בןזונה, למה המניאק לא שוחה ומציל אותי?', אחרי כמה שניות או דקות, קשה להגיד, בכאלה רגעים מאבדים את תחושת הזמן, אבא שלי ראה אותי שוקע למצולות, הוא שחה ולקח אותי לחוף.
בכלל יש לי קשר מאוד טוב לים, עד לפני שלוש שנים כל סוכות היינו נוסעים לאילת עם המשפחה (אכסניית נוער - ריספקט!), והפעילות הראשית שם הייתה צלילה, אני זוכר כל כך טוב שכמה שהיה חם בחוץ, המים היו תמיד קפואים, אבל משום מה אחרי שנכנסים ומתרגלים ואז יוצאים החוצה, בחוץ קופאים מקור.
הייתי בחוג צלילה 5 שנים, למדתי איך להרכיב מיכלים, איך לצלול למרחקים ארוכים (שיא - 40 מטר) וזמנים ארוכים (2.01 דקות).
אני באמת חושב שעוד כמה שנים, כשלחץ ירד, אני אעשה קורס כוכב או שניים בצלילה.
2. בתחום הרומנטי, אני בא בגישה או בהרגשה או אני לא יודע מה שמראה הוא פשוט לא זה, כמובן שאני אוהב מראה מסויים ומראה כזה או אחר פחות, אבל באופן כללי, בשביל להתאהב, או אפילו להתחיל להרגיש משהו - אני באמת צריך להכיר את הבחורה לעומק, לראות אם יש סיכוי להמשך. זה למה, בערך על כל ידידה שהייתה לי עד עכשיו - ידידה של יותר משלום - שלום בביצפר, אני חושב שבשלב מסויים היו מחשבות רומנטיות - מה אם? ומתי? אצל חלק זה דעך וקם לתחיה שוב ודעך שוב וכך שוב ושוב. כמובן שאני התביישתי או לא אזרתי מספיק אומץ או אני לא יודע מה ורק ל2 בנות עשיתי את ה MOVE הזה, אחת מהן נהייתה החברה הראשונה שלי.
אני לא יודע מה זה אומר עלי, אני לא ממש שמח עם זה. זה לא סטנדרטי, לא רגיל. לא תורם במיוחד. זה כנראה מסביר את היובש.
3. לסיום אני אספר סיפור פיקנטי, על מוזיקה, מגיל צעיר ההורים שלי הכניסו לתוכי רוק, אבא שלי היה בתקופתו אחד מאוהבי הביטלס הגדולים, כיוון שלאזרחי ברה"מ לא ניתנה רשות להכניס שום מידע או חומר מערבי - לציבור הרחב לפחות. אבא שלי הצליח לקמבן דרך איזו ידידה או חברה שהייתה בת של שגריר או מקורבת אליו, תקליטים שלהם ומאז הוא מעריץ גדול שלהם.
מוזר שמה שמכניסים לתוכך בגיל צעיר יושב שם וגדל. מרוסיה אני לא זוכר מוזיקה, אבל אני זוכר שהגענו לארץ וההורים שלי התחילו לשמוע הרבה שירים בעברית - רוק. אריק אינשטיין, יהודית רביץ, נורית גלרון, שלמה ארצי, שלום חנוך, דיוייד ברוזה (שהופיע ליד הבית בקיסריה). אני זוכר טוב שבאחת הנסיעות לצפון, אזור זכרון אם אני לא טועה, ההורים שלי שמו קלטת של אלטון ג'ון - עם מיטב הקלאסיקות, Your Song, Goodbye Yellow Brick Road ועוד, ועכשיו אני מגלה את עצמי פתאום אחרי אולי 8-9 שנים, מחפש ושומע בדיוק את אותה המוזיקה.
כנ"ל לגבי אריק קלפטון, ההורים שלי שמעו אותו בפעם הראשונה כשעבדו בחדר האוכל בקיבוץ, את אלבום הUNPLUGGED שלו. אני מניח שהם העתיקו את הקלטת והשמיעו אותה קצת אבל אני לא זוכר שראיתי אותה בבית. ועכשיו, אחרי אולי 10 שנים, פתאום גיליתי את האומן האדיר הזה, קניתי DVD שלו, הורתדי בערך כל הופעה, את כל הדיסקוגרפיה והתאהבתי במוזיקה ובסגנון שהוא עושה.
ההורים שלי גם לקחו אותי גם כשהיינו בקיבוץ וגם כשעברנו לנתניה לKSP - זה מין פסטיבל רוסי שמתקיים בכנרת שבו יש במה ומופיעים אמנים שונים, חלקם מרוסיה, חלקם חיים פה שמנגנים שירים, רוסיים מאוד, משום מה אני זוכר שזה שיעמם אותי קצת, למרות שעכשיו כשאני שומע כמה שירים ברוסית - אני בהחלט מגלה סוג של פוטנציאל.
עוד אולי סיפור קטן שמתקשר ל'סוד' האחרון - והוא פיקנטי יחסית הוא תחילת הדרך שלי עם הגיטרה.
לפני שלוש שנים, ביום הולדת ה.... (סופר על האצבעות)... 14 של אח שלי - הוא ביקש לעצמו גיטרה וקיבל, אחרי חודש בערך, החלטתי לנסות גם ללמוד משהו, חשבתי - מה הכי קל ללמוד, מה נשמע הכי קל? ועליתי על NOTHING ELSE MATTERS של מטאליקה. למרות שזה באמת שיר שאנשים פשוט ממליצים ללמוד לנגן אותו - אני למדתי לבד.
כל עניין הטאבים - המספרים על המיתרים והכל, אני זוכר שללמוד את האינטרו היה פרוייקט אדיר ולקח לי באזור השלושה חודשים. בכל אופן, אחרי שנה של נגינה פה ושם, הכרתי את שני, והיא בדיוק קנתה גיטרה ורצתה למכור אותה כי היא לא התאימה לה, ומכרה לי אותה תמורת 300 שקל, שזה מחיר ממש זול - בהתייחס לזה שזה בא גם עם קייס קשיח (משהו שעולה באזור ה250-300 שקל) והיא עדיין נשמעת יותר טוב מגיטרות שעולות באזור ה600 שקל. וכך התחיל עניין הנגינה שלי, אחרי שנה וחצי קניתי חשמלית, אחרי עוד שנה החלפתי אותה באחת יותר טובה ואחרי עוד חצי שנה קניתי גם גיטרה אקוסטית.
זהו, אני חושב שאמרתי מספיק, הגיע הזמן להעביר את השרביט למישהו אחר -
אני אלך על
קאריןאילאנה (סי)
התחיל אצלי שלב של החלנה ותמליל - יש כמה רעיונות לשירים שלי, שאני מרגיש נוח איתם, מילים צריך לשפץ לאללה, לחנים גם יש - כמה רעיונות. זה טוב
אני חושב שהBLAST FROM THE PAST הגיע. צפו לעדכונים.
יום כיפור היום - ואני מרגיש... בעצם... לא יודע איך אני מרגיש.
יום כיפור שמח, צום קל למי שצם, בתאבון למי שלא, גמר חתימה טובה כל מי שיש לו צ'קים לעבור עליהם
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
