16 ביולי, תאריך מאוד מאוד מיוחל מבחינתי, תאריך היסטורי, חגיגי, מסמל הרבה מעבר ל4 ימים לפני ה-20 ביולי או משהו כזה.
סיימתי ללמוד את השנה הראשונה שלי באוניברסיטה, זאת אומרת, לא סיימתי אותה בדיוק, נשארו כמה שיעורי השלמה ומועדי א' וב' אבל את תוכן הלימודים סיימתי.
אני מאוד שמח, למען האמת, זה כבר עבר לי עד עכשיו, אבל הייתי מאוד שמח היום.
בשעה האחרונה של השיעור האחרון, הועבר פתק -
- "מוחאים כפיים?"
- "כן, אבל לא להירשפילד (שם המרצה), אלא לסמסטר"
זאת בעיני מהות הסיום עצמו, מחיאות כפיים לסמסטר.
עכישו, יש רק את המבחנים שצריך לעבור, כלומר, החלק הקשה של הסמסטר...
אני באמת צריך להעלות הילוך, Shift Up, באנגלית זה תמיד נשמע טוב יותר, להתחיל באמת ללמוד, במקום סתם לדפדף בחומר, להתחיל להפנים את כל מה שאני קורא, לא לזכור. להבין.
לפעמים אני מקווה שכל זה כבר יגמר, שאני אוכל להסתכל אחורנה ולהגיד - היה מגעיל, אבל סיימתי את זה. אבל, לצערי, הדרך עוד ארוכה, יש עוד הרבה מבחנים לעבור והרבה שיעורי בית לעשות.
קיבלתי צו לטירונות שלי... ה-9 בספטמבר עד ה-19 לאוקטובר, קצת יותר ממה שחשבתי, הבעיה הנוכחית היא שזה עולה לי על כל מועדי הב' בלימודים, ואני צופה שאני כן אצטרך אותם, החומר הסמסטר, לא קל כמו בקודם, ואפילו בו הייתי זקוק לשניים.
אני מסתכל על החברים וממשיך לחשוב לעצמי, למה בחרתי בדרך הזאת, אני לא יכול לומר שאני מתחרט, אבל אני בהחלט לא שמח שבחרתי בדרך שבה בחרתי. הייתי רוצה להיות חייל מן השורה, עושה תפקיד כזה או אחר, משעמם בצורה כזו או מעניין בצורה אחרת, סוג של מישהו רגיל, ממוצע, אף על פי שכל העולם ובת דודתו אומרים - 'תהיה עצמך, טוב להיות מי שאתה, צריך להיות מיוחד' אני פשוט רוצה להיות רגיל, כנראה שאני עושה מספיק טעויות כדי לא להיות אחד כזה.
אני הופך את הכוס, מנסה להסתכל, רואה שלמשל הסמסטר התחברנו מאוד עם חבר'ה מסויימים, מחר הולך להיות על האש אצל אחת מהם, פשוט חבר'ה, במלוא מובן המילה, כאלה שאפשר לצחוק איתם, והם צוחקים עליך ואיתך, אני חושב שזה משהו בלתי נשלט, ברגע שחווים קרבה כזאת לאנשים, צורך של משהו או אפילו חוסר הברירה שמשאיר אותך חייב להיות איתם. מתחילים להפתח, לגלות שיש אנשים שאולי מבוגרים ממך ב5 שנים או יותר, אבל גורמים לך להרגיש כל כך מיוחד...
כמו שכתבתי פה פעם, אני לא רואה רק את החצי הכוס המלאה או הריקה, אלא את כולה, סוג של ריאליזם טראגי וקצת דיפרסי כזה...
יהיה בסדר, מבטיחים התשדירים, למרות שכל האמת בתשדירים האלה נמצאת עמוק בפרסומות בינהם.
אל תאמינו למה שאתם רואים...
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
