מלחמה
יום רביעי שעבר, בבוקר כבר התחילו לרוץ שמועות חטופות על חיילים חטופים, בהתחלה, אחד, לאחר מכן שניים, שלושה, ארבעה, חזרה לשניים.
המספרים התחילו לעלות, מהדורות חדשות יצאו וחזרו מהפרסומות, דיווחים שוטפים מהשטח.
טנק נפגע. עוד מהדורה מיוחדת, הודעות חוזרות ורצות בתחתית המסך.
עוד טיל נורא, טיל נורה, כבר לא קטיושה, כבר לא דוד וגולית, טילים ארוכי טווח, פוגעים, הורגים.
אזור בטוח כמו חיפה, מקום שבו גרים חברים, קרובים, מקום בטוח ושקט, כבר לא שקט ומאוד לא בטוח, טילים נופלים.
השנה הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על קטיושה שהרגה אנשים, קטיושה, לא איזה טיל פאהר או משהו אחר, קטיושה, פצצת מרגמה בלי שום כיוון חדשני ושום חידוש טכנולוגי.
המחשבה על המושג 'מלחמה' עוברת לי שוב ושוב בראש, מי קובע שמתחילה מלחמה, מה הסממנים?
קטיושות נורו עוד לפני היציאה מלבנון, חיילים נחטפו גם אז, פחות או יותר אותם הדברים, אבל לפתע, אנשים מתחילים להתייחס לכל הארועים בתור מלחמה.
מה היא מלחמה אחרי הכל, היא לוחמה בין שתי מדינות, שני רעיונות, עם נפגעים והרוגים משני הצדדים, מלחמת גוג ומגוג, אמרו זיכרונם לברכה.
קל מאוד להסתכל אחורה ולומר - זוהי מלחמה, הגרמנים פלשו לפולין, התחילה המלחמה, תקפנו את המצרים בסיני, התחילה מלחמה.
אבל כאן, יש סוג של שגרה כזאת, לא משהו מיוחד, במבט של 10 שנים אחורה.
אני חושב שאני עדיין לא מעכל את זה, או שאולי עיכול היא לא התיאור המדוייק למצב. לא מבין את חומרת המצב, זה יותר קרוב, לדמיין שלא רחוק היום שעיר החוף שלי, לכאורה בטוחה, מרכז הארץ, מדינה נאורה ומתקדמת, F16, אפאצ'י, קוברה, טיל החץ, כל כך הרבה כלי מלחמה מתקדמים ועדיין, טילים יפלו, מרחקים אדירים - 100 קילומטר ויותר.
לא רחוק היום שגם בשכונה שלי יפול טיל, ומישהו יפגע, אולי זה יהיה מישהו שאני מכיר, אולי לא, אולי זה יהיה חבר, בן משפחה, הכלב שלי, השכנה ממול, אחות של ידידה, פצועים, הרוגים.
אני חושב שאני עדיין לא מעכל את כל זה, ואני מקווה ומאחל לכל אחד שקורא כאן שהיום הזה יהיה עוד רחוק, אין מלחמה ללא הרוגים משני הכיוונים, אבל במלחמה 'רגילה', יודעים מול מי נלחמים, יודעים על היכולת שלו, על אף יכולת ההפתעה האסטרטגית, ידועים הכוחות ואילו היום, יודעים מעט מאוד, חוץ מההומור השחור הנוכחי שנסראללה ברוסית זה חירבנה, שמועלה כל כך הרבה פעמים ברחוב ולדעתי אפילו לא מצחיק, לא יודעים ממש הרבה.
שבוע למלחמה, למרות שאנחנו מפציצים את כל דרום לבנון, במהלך דומה מאוד לבליץ על לונדון, הסוף לא נראה קרוב, מתי תתגלה האניגמה הנוכחית שתביא איתה את הסוף לכל זה?
אני מאחל למשפחות הנפגעים וההרוגים כוח, כוח להתאחד ולהתגבר על כל המצב, להשאר שפויים בעולם המשוגע שבו אנחנו חיים.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
