And the memories of me will seem more like bad dreams.

לילה.

שקט פה.

חזרתי ממסיבה די מגעילה.

האלכוהול זורם היטב בגופי.

וכל אחד רוקד, עסוק בהא ודה. בעצמו.

איך השתנת, איך היא נראת, מה היא לובשת.

ואני לא יודעת אם זה משהו שדפוק בי, או שככה זה כולם.

קשה לי להיות כבולה, ברחה לי ההנאה.

וזה לא כי קרה משהו, והכל בסדר.

הרי בסופו של דבר כולנו כבולים למשהו. אם זה לאהבה, לכסף, לחיים.

הצורך להתנתק ממשהו שאנו כבולים אליו תמיד נמצא בתוכנו.

ההשתוקקות להיות עצמאי, לבד.

אני יודעת שאני עדיין לא בסדר, ואם חיפשתם מישהי עם הפרעות - מצאתם.

אני כבולה.

כבולה להכל.

מעולם לא העזתי להתנתק.

בשנייה שאתנתק אני אקרוס.

אני מעט כבולה.

ואם חיפשתם מישהי עם הפרעות -

מצאתם.