And the memories of me will seem more like bad dreams.

אני כל כך צריכה את זה, אני יודעת שיש לי המון מה לפרוק.

מטענים שהצטברו והתגבשו כבר כל כך הרבה זמן אצלי, במוח, בגוף...

אני לא תמיד מצליחה להבין את התחושה הזאת, מעולם לא תיארתי אותה לאדם.

תחושת הגועל שאני מרגישה כשהכל קורה. הצמרמורת... אף פעם לא סיפרתי עליה, לאף אחד.

תחושה של סבל, של מחשבות רעות שעפות בראש מצד אחד לאחר, העיניים שדומעות, הגוף שמתכווץ.

אף פעם לא סיפרתי על זה לאיש. וזה כואב לי, זה כואב לי שאני לא אצליח להיפטר מזה.

כואב לי שזאת אני, ושלזה הדרדרתי.

זה רק שבוע הבא. ואני יודעת שזה כל כך יעזור לי.

בנתיים, כבר 3 ימים שלא...