And the memories of me will seem more like bad dreams.

הימים הכי גרועים בעולם.

לא שתיתי.

המוזיקה הייתה גרועה.

הרגשתי שהקנאה עוד שנייה זולגת לי מהעיניים.

בדיוק אחרי שיחה עם תום, אחרי שקצת נרגעתי, הגיע השיר שהכי מזכיר לי את הכל.

באמת ניסיתי לעצור הכל, אבל משומה לא הצלחתי.

הכל זה שקר. ואני כל הזמן מנסה להגיד לעצמי בראש "זה לא את, זה לא את".

ואני יודעת שזה לא אני, אבל זה לא מקל על התחושת בדידות.

Looking for something I've never seen
Alone and I'm in between
The place that I'm from and the place that I'm in
A city I never been
I found a friend or should I say

a foe

 Said there's a few things you should know
We don't want you to see we come and we go
Here today, gone tomorrow

We're only taking turns
Holding this world
It's how it's always been
When you're older you will understand

If I say who I know it just goes to show
You need me less than I need you
But Take it from me we don't give sympathy
You can trust me trust nobody
But I said you and me we don't have honesty
The things we don't want to speak
I'll try to get out but I never will
This Traffic's perfectly still

We're only taking turns
Holding this world
It's how it's always been
When you're older you will understand

And then again maybe you don't
And then again maybe you won't

We're only taking turns
Holding this world
It's how it's always been
When you're older you will understand

When you're older you might understand
When you're older you might understand

אין על השעות האלה.

פתאום צצות בי כל הפרנויות והמחשבות.

בסה"כ, הן חלק בלתי נפרד ממני.

אז הרגליים שלי על השולחן, והמוח שלי בשמים, ולא משמחה.

אז אני מעופפת, מעט חולמת.

תמיד כזאת. עוד בגן אמא אמרה שאני לא נמצאת פה.

ואחר כך? בחטיבה ובתיכון לקחתי ריטלין.

אף פעם לא ידעתי אם זה יתרון או חיסרון, להיות קשובה לכל רחש,

ומצד שני להיות שקועה במחשבות בלי להיות מודעת לסביבה.

זה איזה קטע מוזר כזה, שאף פעם לא פיענחתי אצלי. כמו עוד הרבה דברים, דרך אגב.

אני תמיד מדהימה את עצמי, איך אני בכוונה מושכת את השינה לשעות הללו.

אני יודעת שאני צריכה מחר לקום ב6. אבל אני רוצה את השעות האלה, אני צריכה אותן.

הקפאין פותח לי את העיניים, אני מרגישה שהאור של המחשב נכנס לי הישר לאישונים, ומשם למוח.

הרעש של הצרצר בחוץ משגע אותי.

הייתי יוצאת לדרוך עליו, אבל אני לא הורגת חיות.

שיהיה לילה טוב.