And the memories of me will seem more like bad dreams.

עולים למטוס.

מבט ישר קדימה.

משמאל זוג אוהבים, מימין משפחה.

בהמשך יש אנשים ממוצאים שונים, ואפילו אדם חביב שיושב לבד.

קצת אחרי האדם הבודד, ישבנו אנחנו.

וכמעט כל אחד, מוציא את המצלמה ומעלה זכרונות מהיום ההוא, והיום הזה.

חלק פורצים בצחוק מתגלגל, וחלקם סתם נאנחים. ואז שותקים ומתבוננים.

אתה מדמיין את החופשה הבאה.

המטוס עולה לשמיים, והמחשבות מתחילות להתרוצץ.

הקברניט מדבר, והראש שלך בכלל במקום אחר, בטיול, בחוויות.

בשנייה אחת מהירה, עולים לשמיים, ובום.

אתה קולט שאתה מעל הקרקע, המחשבות נקטעות, חוזרים הביתה.

ברוך הבא למציאות.

ואם חשבת שהצלחת לשכוח לגמרי מהצרות - טעית.

מה הטעם להיות כנה, אם כל מה שיוצא לך מזה זה רק חרא.