זה לקח תקופת מה של שכנועים, בעיקר בגלל העומס שלי, אבל אימא הצליחה לשכנע אותי לבוא איתה להצגה. ולא סתם הצגה. "המלט" של תיאטרון הקאמרי שרץ כבר לא מעט זמן, אבל הבנתי שיחסית לראשונה יוצא להצגות בכל הארץ.

במרחק של 24 שעות אחרי, אני עדיין מוכנה להודות שהיה מצוין. לא יצא לי לראות את "המלט" בביצועים "קלאסיים" בעבר, זה בכל זאת הראשון שאני רואה, ועצם היותו עיבוד מודרני לא גורע כלל מהחוויה, להפך, לעיתים זה הוסיף. עצם הרעיון לשבת על הבמה עצמה, כאשר כל ההצגה מתנהלת מולך וסביבך היה מאוד מעניין. מגניב אפילו.

המשחק מצוין, ואיתי טיראן בתור המלט התגלה כשחקן מוכשר ביותר שמשלב על הבמה כשרונות מעבר למשחק. (ולא, אני לא מתכוונת ל'איזה חתיך!' (*) שנפלט לי בהפסקה כשאימא שאלה איך ההצגה בעיניי עד עכשיו, אחרי כמה דקות בהתחלה באמת מתחילים לשים לב לכך שהוא פשוט מתגלה כמוכשר מאוד).

בחלק נכבד מהזמן ניסיתי להתעלם מכך שאני צופה במחזה של שייקספיר ולהתייחס לכך כמו לכל הצגה רגילה, אבל היה לי קשה. היו קטעים שבהקשבה אליהם עלה חיוך קטן אי שם בפנים, בין אם הטקסט היה מעורר חיוך ובין אם לא, ופשוט חשבתי לעצמי: "שייקספיר... |מאוהב|". לקראת הסוף, כשהצלחתי ממש להיכנס לאווירה, הישמע הצעדים על במת העץ שהיא כאן מתחתי ומולי גרמה לי לדמיין את אותה סיטואציה רק כמה מאות שנים אחורה. ונדמה לי כי מדובר בפידבק חיובי למדי.

בקיצור, "המלט" של הקאמרי, מומלץ בחום. ממש בחום.

נ.ב. לפני שאני שוכחת - החיסרון היחיד בהצגה הזו היא שבכל זאת, שייקספיר נשמע הרבה יותר טוב באנגלית, למרות התרגום המוצלח לעברית, ובעצם אם נחשוב על כל שפה אחרת (התירגומים לרוסית מצוינים), זה עדיין לא יהיה אותו דבר.

(*) הוא יותר חתיך מקרוב, עם תספורת קצרה יותר מבתמונה של אתר הקאמרי, וכל עוד הוא לא מוריד חולצה וחושף את העובדה שהוא מאמן כנראה את הידיים בעיקר. לא, הוא לא שמן, בדיוק ההפך. הגוף שלו צריך לקבל קצת צורה. לעזאזל, די, אני אפסיק לדבר על זה, זה ממש לא קשור.

"ואלס עם באשיר", שהלכתי לראות בקולנוע בקמפוס (כי "סרט שזוכה בפרס כמו גלובוס הזהב ומועמד לפרסים נוספים, וכבר מציג ממש פה במחיר מצחיק צריך ללכת לראות.") עם אור, ענת וחברים ביום שלישי התגלה פשוט כ"לא" אחד גדול. נדמה לי שהפרט החיובי היחיד שיש לי לומר עליו הוא "כל הכבוד על הגימיק של ליצור סרט סוג-של-תיעודי באנימציה". וזהו, באמת.

עריכה, 16.1.2009 (כי רק עכשיו הצלחתי למצוא):

היו לא מעט קטעים טובים בהמלט, אבל הקטע הבא, בתזמון הנוכחי פשוט הצליח להעביר צמרמורת.

זהו אחד מהיתרונות של המחזות של שייקספיר, טבע האדם לא משתנה בהרבה עם חלוף השנים. התנהגויות שהיו בעבר, דרכי פעולה ומחשבות, נמצאים בקרבנו גם בימים אלו, ואני מאמינה שימשיכו להיות רלוונטיים בעתיד.

Act IV, Scene IV A plain in Denmark.

[...]

HAMLET    Good sir, whose powers are these?

Captain      They are of Norway, sir.

HAMLET    How purposed, sir, I pray you?

Captain      Against some part of Poland.

HAMLET    Who commands them, sir?

Captain      The nephews to old Norway, Fortinbras.

HAMLET    Goes it against the main of Poland, sir, Or for some frontier?

Captain      Truly to speak, and with no addition,

                 We go to gain a little patch of ground

                 That hath in it no profit but the name.

                 To pay five ducats, five, I would not farm it;

                 Nor will it yield to Norway or the Pole

                 A ranker rate, should it be sold in fee.

HAMLET    Why, then the Polack never will defend it.

Captain      Yes, it is already garrison'd.

HAMLET    Two thousand souls and twenty thousand ducats

                 Will not debate the question of this straw:

                 This is the imposthume of much wealth and peace,

                 That inward breaks, and shows no cause without

                 Why the man dies. I humbly thank you, sir.

Captain      God be wi' you, sir.

                 [Exit]

ובלי קשר, הרגע הבנתי ש"Good bye" שכולנו אומרים בסוף שיחה, הוא ככל הנראה סוג של התפתחות לשונית של אותו "God be wi' you" בסוף הטקסט הזה.

הרי כשאומרים אותו מהר זה נשמע מאוד דומה.

[הייתי צריכה ללכת ללמוד בלשנות.]