את החסרונות של גדילה בשנה ניתן למנות חיש מהר, הם רבים ומרובים, ומבאסים מתמיד.

אבל היתרונות, הו היתרונות יכולים להיות רבים גם הם, אם אתם למשל בני 18 כאן, או 21 בארה"ב (או 12 בשבט אפריקני נידח). היום נתמקד ביתרון אחד, יחיד ומיוחד והוא: התירוץ האולטימטיבי לארגן מסיבה לכבוד יום ההולדת.

המסיבה יכולה להיות מכל סוג שבו תחפצו, אתם יכולים לסגור מועדון, ולהשתכר עד כלות נשמתכם, באם אתם ילדים בני 14 שגילו זה הרגע את הוודקה בשקל תשעים, אתם יכולים לשבת באיזה פאב/מסעדה עם כל החברים, או שאתם פשוט יכולים להכריז על הגינה המעוצבת והמושקעת של אבא שלכם כשטח הפקר, ולספח אותה לנכסיכם למשך ערב אחד בשנה. וכשהגינה של אבא שלכם כוללת פרגולת עץ מקורה עם מקומות ישיבה נוחים ושולחן, נדנדה, עוד שולחן, מזרקת מים חדשדשה, מנגל מובנה ותאורה טובה - אתם אכן מסודרים.

אל הבית של אבא של קוויקי השתדלתי להגיע כמה שיותר מוקדם ביום חמישי (3.4.2008) ואצלי כמה שיותר מוקדם נקבע אז כסביבות 6. אחרי ששמעתי כל הדרך מהתחנה המרכזית מאבא שלו עד כמה הוא יעשה הכל בשביל הבן הטוב שלו ועוד בלה בלה בלה, המשימה העיקרית שאיכשהו נקלעתי אליה (ובהחלט העדפתי על פני התעסקות רנדומלית עם בשר נא ) היית לא פחות ולא יותר מניפוח ואירגון בלונים! אכן כן, אחד הדברים שאבא קנה לילד בן הלא פחות מ-27 שלו זו חבילה לא קטנה של בלונים, וסרטים מנצנצים לקשירתם. (והלוואי וזה היה הדבר הכי מפדח באותו ערב.)

קצת לאחר שהבלונים סודרו, התארגנו להם גם השולחנות שהיו עמוסים בכל טוב. כל טוב, חוץ מהבשר. והיה לא מעט בשר, הוא פשוט היה על הגריל בזמן שאנשים הודיעו שהם בדרך. עכשיו, אני לא בטוחה בסדר ההגעה (כי באותו זמן נשלחתי למטבח לדאוג לטיגונו של הצ'יפס) אבל נראה לי שבאורח פלא, ולמרות ה-GPS (כן כן, למרות!) טיטוס וענת הואילו להיות הראשונים לכבד אותנו בנוכחותם. אחריהם גם אראמיס ובימבה. וקצת אחריהם גם ישי ונדב (חברים של קוויקי מהלימודים, או איך שאני אזכור אותם "2 drunk dudes"). פרט ראוי לציון, שרגע אחרי שאנשים נכנסו בדלת, קוויקי מיד צייד כל אחד בבקבוק של בירה. ילד טוב.

בהתחשב במידע המודיעיני שקיבלנו, שטען שהאנשים הבאים יבואו באיחור אופנתי לא קטן, החלטנו להשתלט על השולחן שמתחת לפרגולה, ולהשאיר את השולחן השני (later known as: שולחן המאחרים המנודים) בצד. היה משעשע. היה קצת עצוב שהתחשב בעובדה שכל הנוכחים הם סטודנטים (או סטודנטים לא יותר מדי לשעבר, אהמבימבהאהמ) שתוך פחות מחצי שעה השיחות זלגו לענייני לימודים, אבל היה גם מצחיק תוך כדי. כמו העובדה המבדרת שאם הקבוצה שלנו הייתה מגיעה לאיזשהי מרפאת הסרת-משקפיים, היינו מקבלים הנחה קבוצתית. וגם בית הקברות למזלגות שענת פתחה בשלב כלשהו, כי לכל סכו"ם פלסטיק יש את הסוף שלו. (לפעמים הוא פשוט מגיע נורא מהר).

אחרי שגם הוודקה לא נותרה חייבת והתחילה להישפך, הואילו בטובם ג'וני וצ'ר להגיע (מה שמיד העלה את השאלה: זהו האירוע הפומבי הראשון שלהם בתור זוג נשוי?  ~כבוד לקוויקי~), וגם צ'רנובוג ואליאנורה (שמגיעות לה מחיאות כפיים כי היא עשתה את המאמץ הלא קל בלהגיע כשהיא חולה). עם יותר אנשים, ריכוז אלכוהול יותר גבוה בדם של מי שכבר נכח, גם האווירה שבכל מקרה הייתה מבדרת ביותר, המשיכה לעלות. לבסוף, באיחור אופנתי עוד יותר מהשאר הגיעו גם תיאודור (AKA ארתור) דן והפולניה, ובזאת נסגרה רשימת הנוכחים לערב זה, שהייתה צנועה, אך הצליחה למלא את הגינה, ובעיקר את מצב הרוח של ילד-היומולדת, וזה מה שהכי חשוב.

הפוסט חייב להגיע לסיומו, כי (וידויים מרגשים, not) אני גם ככה לא במצב הרוח המתאים לכתיבתו (אתם מבינים - מבחן במעגלים, אני לא מאחלת לכם דברים כאלה.) ויותר מדי מאוחר ביחס לשעה שבה אני צריכה לקום מחר, וזה בכל זאת השבוע האחרון לסמסטר, אז לא כדאי להפסיד הרצאות... (אמרה הילדה שלא הלכה היום לשום הרצאה.)

נסכם בזה שהיה כיף, יש לא מעט תמונות מפלילות, ההסכם שלי עם ישי לא יצא לפועל (קוויקי, תמסור לו שאני מצטערת ושאני חלשת אופי), קוויקי לא באמת היה שיכור (וה"ללכת בקו ישר לעבר נשים יפות" אכן הוכיח את זה), עוגת הבירה התקבלה בברכה מרובה (לכל אלו שחשבו שהם ירגישו שם יותר מדי את הגינס, פשוט תתרכזו בעובדה שזו עוגת שוקולד עם שליש ליטר בירה בתוכה, פשוט יש לזה טעם שונה ולא חייב להיות לזה טעם של בירה כדי שזה יהיה טעים.), וגם אם לא שתיתי מספיק באותו ערב, אכן היה נחמד.

הו כן, ואוסף מתנות יומולדת שאחוז עצום ממנו הוא דברים שקשורים לאלכוהול, היה מאוד משעשע כשחזרנו למעונות.

לפוסט היומולדת של חוגג היומולדת עצמו, אתם מוזמנים ללחוץ כאן.

או כאן.

או אולי ......................................................... כאן.

אם זה ממש עושה לכם את זה.